ברכה אחרונה על מאכל שהקיאו

בסוגייתנו נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש באכילת איסורים, לדעת רבי יוחנן החיוב הוא על הנאת גרונו ולדעת ריש לקיש החיוב הוא על הנאת מעיו. והחילוקים להלכה הם באופן שהכניס כזית שלם לפיו וחילקו בבית הבליעה, או שאכל חצי זית ופלטו וחזר ובלעו, רבי יוחנן מחייב כיון שנהנה גרונו בכזית, וריש לקיש פוטר כיון שלא נהנו מעיו בכזית.
בפנים מאירות (שו"ת ח"ב סי' כז) כתב, שדיני אכילת מאכלות אסורות והחיוב על אכילה זו אינם שקולים להלכות ברכת הנהנין, ויש מקומות שהאכילה תיחשב אכילה להתחייב עליה
במאכלות אסורות ולא תיחשב אכילה לחיוב ברכת הנהנין. והביא ראיה ממה שבאיסור חייב לדעת רבי יוחנן על הנאת גרונו אף שאינו נהנה בתוך מעיו, וכדעתו פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות פי"ד ה"ג) שאפילו אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיאו חייב שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר איסור, ואילו לענין ברכה אחרונה בודאי אם אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית שהקיאו אינו חייב לברך ברכה אחרונה. ומוכח שאין לומדים דיני אכילה לחיוב ברכת הנהנין מאכילת איסורים, שרק באיסורים חייב על הנאת גרונו, אבל לברכת הנהנין צריך שתהיה אכילה במעיים, שהרי הסמיכו חכמים חיוב ברכת הנהנין על הפסוק (דברים ח י) 'ואכלת ושבעת', ומשמע שצריך אכילה המביאה לכלל שביעה, ושביעה אינה אלא בכרס מלאה, ואם אוכל ופולט כל היום אינו בא לכלל שביעה. ואף על פי שברכת הנהנין דרבנן ולא נלמדה מפסוק זה, וחייב גם כשאכל כזית שאין בו כדי שביעה, מכל מקום כל שתיקנו חכמים כעין דאורייתא תיקנו, וצריך אכילה המביאה לידי שביעה, שהיא הנאת מעיים.
ודברי הפנים מאירות הם במי שלא אכל כזית שלם, אלא אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו, שבגרונו היה בין הכל כזית, ובמעיו לא היה אלא חצי זית, ובזה נקט שאינו מברך ברכה אחרונה. ודנו הפוסקים בדין מי שאכל כזית שלם והקיאו, אם צריך לברך ברכה אחרונה. והחיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' רח סק"א) כתב שלדברי הפנים מאירות לא יברך ברכה אחרונה גם באופן זה, כיון שלא נהנו מעיו בכזית. והוסיף עוד טעם שלא לברך, כיון שההלכה היא שאחר שנתעכל המזון אין מברכים עליו, והרי אם הקיא את כל המזון אינו עדיף ממה שהיה מתעכל.
אך בקול אליהו (שו"ת, או"ח סי' ט) כתב, שכשם שלענין מאכלות אסורות מבואר בסוגייתנו שאע"פ שהקיאו חייב על הנאת גרונו, כמו כן לענין ברכה יש לומר שהולכים אחר הנאת גרונו וחייב לברך [ולכאורה חולק גם על עיקר סברת הפנים מאירות]. ואף על פי שכל שנתעכל המזון במעיו שוב אינו מברך וכאן אין לך עיכול גדול מזה שהרי הקיאו [וכסברא שהוסיף הברכי יוסף], זה אינו, שלא יתכן שלא ישאר לו תמצית מן המאכל במעיו, וזה בדוק ומנוסה שיש מי שמקיא אכילתו ואף על פי כן איננו רעב מאותה אכילה, ודומה עליו כאילו לא הקיא שום דבר. אמנם במי שאכל כזית ממש והקיא שיעור כזית ממש, בזה בודאי לא יברך אחריו שהרי נתעכל [ומדברי הברכי יוסף משמע שבאופן כזה דיבר, שכתב 'ותיכף כשאכלם וירדו חדרי בטן הקיאם כלם אינהו ואביזריהו'].