ברכה בראיית נהר הירדן
כתב השולחן ערוך (או"ח סי' ריח ס"א) הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים היכן שעברו ישראל בים ביבשה בים סוף, ומעברות הירדן דהיינו מקום שעברו ישראל בירדן בחרבה בימי יהושע, ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון וכו' מברך בהזכרת שם ומלכות, שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ובספר כפתור ופרח (פ"ז) כתב, שאין לברך אלא אם כן רואה את מקום הנס המדויק, וכן הרואה את הירדן אינו יכול לברך אלא אם כן רואה את המקום שבו אירע הנס, וכמו שהכתוב אומר (יהושע ג טז) 'והעם עברו נגד יריחו'.
אבל אם רואה חלק מהירדן אינו יכול לברך, אולם ראוי לו להזכיר חסדי ה' והשגחתו עלינו בכל פעם כשרואה מקצת מהירדן ויודה וישבח כפי כוחו, והביא שכך הורגל לומר על יד הירדן כשלא נמצא במקום המדוייק: 'על יד הירדן אברך אהלל אשבח ואודה שמך, בעד עמך בקעת כים סוף, גבול ארצך שפתו והסוף, הסוף לאליהו חציתו ובו אלישע היה חלוף, חשוף זרוע קדשך קדוש ישראל להושיע עם אביון, הטיבה ברצונך את ציון'. וכתב הביאור הלכה (או"ח שם ד"ה כגון) שגם משאר הפוסקים משמע שאין לברך אלא אם כן רואה מקום הנס ביחוד, ושכן משמע מרש"י (ברכות נד. ד"ה מעברות).
כתב הכף החיים (סק"ד) שאם נמצא במקום המסופק אם שם עברו ישראל את הירדן יברך ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה בלא שם ומלכות, ובאור לציון (שו"ת, ח"ב פי"ד סי' מ) כתב שאם רואה את קטע נהר הירדן שכנגד יריחו יש לו לברך בשם ומלכות אלא מפני שאין אנו יודעים בדיוק את מיקומה של יריחו בזמן יהושע, לכך אין לברך אלא אם כן רואה את כל קטע נהר הירדן שמים המלח עד גשר אדם [גשר דמה], כגון שרואה זאת מהאויר דרך חלון באוירון אז יש לו לברך בשם ומלכות ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה.
במהר"ם שיק (שו"ת, או"ח סי' פח) כתב שברכת ההודאה על ניסים היא ברכת רשות ואין אדם חוטא אם אינו מברכה רק מצוה יש בברכה זו, והטעם שהיא רשות לפי שתקנוה נגד קרבן תודה שהיו מקריבים בזמן שבית המקדש היה קיים וקרבן תודה הוא רשות וכמו שנאמר (ויקרא ז יב) 'אם על תודה יקריבנו', וכל מקום שכתוב בתורה 'אם' הוא רשות [מלבד בשלושה מקומות (שמות כ כב, שם כב כד, ויקרא ב יד)], שקרבן תודה מביאים על שמחת הלב והרגשת הנפש בהודאה לה' יתברך ושמחת הלב הוא דבר התלוי ביד כל אחד ואחד. וכן בשדי חמד (אס"ד מערכת ברכות אות יב) האריך להוכיח שברכות אלו אינן אלא רשות ולא חובה.
