דגים שבאקווריום, אם קודמים באכילתם

בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' רטז) נשאל בדבר מי שיש לו בביתו דגים חיים באקווריום, אם יש חיוב ליתן להם מאכל קודם שיטעום, כפי ההלכה שאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו לאכול (מג"א או"ח סי' קסז ס"ק יח), שלכאורה הרי עיקר טעם החיוב להאכיל קודם לבהמתו, הוא משום צער בעלי חיים, והרי אנו רואים שאין התורה חסה על צער הדגים כהקפדתה בשאר בעלי חיים, שהרי לא ציותה לשחוט הדגים כמו בהמה ועוף, וגם בחיים אין איסור לחתוך מדגים אלא משום בל תשקצו ולא משום אבר מן החי כמבואר בתוספות בסוגייתנו (ד"ה במאי), ואם יש בדגים משום צער בעלי חיים לא היה מותר לאכלם חיים גם מטעם צער בעלי חיים.
אולם במשנה הלכות דחה הראיה משחיטה, שהרי גם בשחיטה יש צער, אלא שאיסור צער בלי חיים הוא רק באופן שאינו לצורך האדם, אבל לצורך בני אדם לא אסרו לצער בעלי חיים, וכמו כן יש לומר שמה שפטרה התורה מלשחוט הדגים אין זה משום שלא חסה על צערם, אלא שהתורה התירה לצערם לצורך, וכמו שהותרה בהמה בשחיטה כן הותרו דגים בלא שחיטה, והגם שיש לחלק בחילוקים אבל אנו אין לנו אלא מה שגזרה חכמתו יתברך שמו. ועיי"ש שהביא כמה הוכחות שגם בדגים שייך צער בעלי חיים.
והנה בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' יז) נשאל לענין חתול או כלב שמגדל בתוך ביתו אם אסור לאכול קודם שיתן להם לאכול. וכתב שאין בהן חיוב גמור כמו בבהמה גסה, כיון שעיקר הטעם שצריך להקדים לבהמתו הוא מפני צער בעלי חיים שהרי היא סמוכה עליך, ואם לא תהא לה עת קבוע לאכילה חוק ולא יעבור תמות ברעב, כי אין לה מי שיאכילנה, וגם היא אינה מוצאת מאכלה מזומן לפניה, לכן הטילה התורה על האדם שהן שלו לפרנסם קודם שיאכל הוא עצמו, לקנות מדת רחמנות בנפשו, מה שאין כן באלו שמזונותיהן מצויין תדיר בכל מקום, שכלב חוטט באשפות ומגרר העצמות, וכן החתול מזונותיו עמו בכל מקום שהולך, ולא יחסר לחמו להתפרנס משיורי מאכל וכל דבר מאוס.
ולפי זה כתב במשנה הלכות, שעל המגדל דגים חיים בביתו יש עליו חיוב לתת להם מאכל קודם אכילתו, שהרי כל היתרו של היעב"ץ אינו אלא מטעם שהם מזונותיהם מצויים בכל עת, אבל לולא זאת כיון שהם שלו ואין להם מי שיאכיל אותם מחויב להאכילם, א"כ בדגים כיון שאין מזונותם מצויים להם, שהרי בכלי שהם מונחים אין שם שום מזון רק מה שנותנים להם, א"כ שוב חל החיוב לזונם. וכן מבואר ביעב"ץ שם בפירוש שבדגים חייב להאכילם. עיי"ש.
ובשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סי' קמט) העיר, שאם הדגים מונחים בכלי שיש שם צמחי מים, א"כ אין מזונתן על הבעלים, ואין חיוב להקדימן לאכילתו, כמו שכתב רש"י (ביצה כג: ד"ה ואין) שדגים אפשר להם בלא מזונות, שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע, וגדול אוכל את הקטן. אך אם הם בספל מים לחוד ואין שם צמחים שאז חייב להאכילן, כמו שכתבו התוספות (שבת קו: ד"ה ואין) שאין זה דבר ברור שלדגים מצויין מזונות. א"כ ממילא חל עליו החובה להקדימם.