דיבור על חטאים המובאים בתנ"ך

בגמ': יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא (סוטה ז, ב).

בספר עבודת אהרן (אזן שומעת הערה ז) חקר אם מותר לבי"ד או לחכם לפרסם עבירות של אחרים לנחשד, ולכאורה יש להוכיח ממה שאמרו בסוגיין שאומרים לסוטה הרבה קדמוך יהודה הודה ולא בוש וכו', הרי שמותר לעשות כן.

אולם כתב שיש לדחות ראיה זו, מפני שבסוגיין לא התירו זאת אלא כדי שלא למחוק את השם, ועוד שהמעשה של ראובן ויהודה כתוב בתורה ועל כן אין איסור להזכירם. ולמעשה נקט שאסור לגלות חטא של חבירו.

ועיין בשבת (צו) שאמרו 'התורה כיסתו ואתה מגלהו'. יש לציין מעשה שהובא בהקדמת ספר בספר חדושי הגרשוני (עמוד לט) כתב שהרמ"א דרשו לעדתו את הנאמר בתורה על ראובן שהחליף יצועי אביו באופן כזה: נאמר (בראשית לה כב) וישכב את בלהה, ואמרו חז"ל (שבת נה:) שהחליף יצועי אביו, וביאר זאת על דרך הנאמר בשמואל (א' ב כב) אשר ישכבון, וביארו חז"ל (שבת שם) שבנני עלי לא שכבו עם הנשים אלא שהו את קיניהם וביטלום מפריה ורביה, על פי זה דרש הרמ"א – ראובן לא החליף יצועי אביו אלא רק היה בחדרו וממילא מתוך כך עכבו ומנעו מפריה ורביה. והביא שם ששמע שראובן נגלה לרמ"א בחלום והחזיק לו טובה על כך שלימד עליו זכות, וכן הביא הבית אפרים (מגילת יוחסין עמ' כג) שראובן בא אל הרמ"א בחלום, ונשקו, והחזיק לו טו טובה על כך.

וע"ע באגרות משה (ח"ח הקדמה) שהובא מעשה שהיה בתחילת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעלי הבתים ונפל למשכב במין חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו, כאשר תקיף ליה עלמא ובעל האג"מ בא לבקרו, ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לרבנו את סיבת חליו, לדבריו שבוע קודם לכן בשבת פרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן ודיבר עליהן בדרך בזיון בלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים, ואמרו שהן בנות לוט, הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את מענתו ובאו מעולם האמת לענות לו הן טענו שהיו יכולות לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום לא היו תולים בהם מעשה זנות והיו יכולות לייחם לעצמן כל מעשה נס, כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול ולייסד דת חדשה כנצרות והן קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם, בזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי, עוד אמרו שהוא חטא חטא נדול כאשר דיבר עליהן בדרך בזיון מאחר שהוא דבר עליהן בזלזול הוא ייענש מידה כנגד מידה כמרגלים, ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות כשסיים האיש לספר את סיפורו היסב את פניו אל הקיר ונפטר לעולמו, ובעל האג"מ אמר שנראה לו שזה עניין אמיתי מאחר שההסבר נראה לו הסבר אמיתי.