האם מותר למחוק פלטה של דפוס
במהרש"ם (שו"ת, ח"ג סי' לט) נשאל אם מותר למחוק פלטה של דפוס, שבכדי להדפיס ספרים לוקחים טס מבדיל ועופרת ומבליטים בו את אותיות הספר שרוצים להדפיס, בצורה הפוכה, וכך מדפיסים את הספרים, והטס הזה נקרא פלטה. והשאלה היא כאשר הדפיסו בה ספרי קודש שיש בהם שמות הקודש שאסור למוחקם, אם מותר למחוק את ההטבעה שבה ולהשתמש שוב בפלטה להדפסה אחרת.
שהדרך היא שעל ידי שמדפיסים בפלטה הרבה פעמים מטשטשים האותיות ושוב אי אפשר להשתמש בפלטה, ולהשליכה הוא הפסד מרובה, ולכן רוצים למחוק את ההטבעה הנוכחית ולהטביע בה אותיות מחדש ולהדפיס בה פעם נוספת.
ונידון השאלה הוא, שיש לדון אם כתב הפוך נחשב לכתב, שיש לומר שהיות שהאותיות מהופכין שכל אות ואות נכתבה בצורה הפוכה, ואי אפשר לקרוא בהם כמו שהם כתובים על הפלטה, יתכן שאין זה נחשב לכתב כלל, ומותר למחוק שמות הקדושים שנכתבו בצורה זו. הרב השואל צידד לומר שכתב הפוך נחשב לכתב, ורצה להוכיח זאת ממה שמצינו שהלוחות נכתבו בשני עבריהן, וכפי שנאמר בתורה (שמות לב טו) 'לוחות כתובין משני עבריהן מזה ומזה הם כתובין', וביאר רש"י (שבת קד. ד"ה ונקרא) שהלוחות היו חקוקים מצד לצד ורק בצד אחד נקראו עשרת הדיברות כסדרן, אבל בצידן השני היו האותיות מהופכות והתיבות מהופכות. הרי שאף שבצד אחד של הלוחות היו האותיות והתיבות מהופכין, כתבה על זה התורה 'כתובים משני עבריהן', ויש להוכיח מכאן שגם כתב הכתוב בצורה הפוכה נחשב לכתב, ויש לאסור למחוק שם משמות הקדושים שנכתב באופן זה.
אך המהרש"ם כתב לדחות הוכחה זו, שדווקא הלוחות שמצד אחד אכן היו נקראות בכתב ישר כראוי, נחשב הכתוב בהם לכתב גם מהצד השני, שכבר יש עליהם שם כתב, אבל דבר שאי אפשר לקרותו כלל, אין עליו שם כתב, והביא שכן כתב במעיל צדקה (שו"ת, סי' כט) שאות הפוכה אינה בכלל אותיות, והביא ראיה לדבר, מדברי התוספות במועד קטן (יט. ד"ה וטווה) שכתבו, שלכתוב בחול המועד על ידי היפוך האותיות שהוא נקרא מצד אחר, לא היו מתירין, וגם אם דבר זה אינו אסור משום מלאכה, מכל מקום הרי אסור בחול המועד אפילו טירחא שאינה מלאכה. אך כתבו התוספות, מיהו נהגו לומר שמה שאסרו לכתוב בחול המועד, היינו בכתב ישר, אבל בכתב הפוך מותר לכתוב, ויש הכותבים על ידי חילוק האות וכן היה עושה רבי זקני, ואות יו"ד שאי אפשר לחלקו היה כותב בכתב הפוך. מבואר מדבריהם שיש הסוברים שכתב הפוך אינו נחשב לכתיבה אף בחול המועד, [שבחול המועד הרי יש סברא לאסור גם כתב שאין עליו שם כתב, מצד טירחא ולא משום כתיבה], וכל שכן שאין זה נחשב כתב לענין כתיבה בשמות הקדושים.
וכתב עוד, שאף אם נאמר שכתב הפוך נחשב לכתב, מכל מקום דעת הרבה פוסקים ששם הקודש שנכתב בלא כוונה לקדשו לשם קדושת השם אינו קדוש (ראה שו"ת רשד"ם יו"ד סי' קפו), וממילא השמות הללו שודאי נכתבו ללא כוונה לקדשם, אין בהם קדושה ומותר למוחקם, ואף שדעת הרדב"ז (שו"ת, ח"א סי' עז) שגם אם כותב בסתמא הכוונה לשם קדושת השם, מפני שכתיבת האותיות מוליך אותם לקדושתן, עיי"ש. מכל מקום יש לומר שזה דווקא כשכותבם כפי הראוי, אבל כשכותב באותיות מהופכות ותיבות הפוכות, אזי אדרבא, בסתמא כוונתו שלא לשמן, וכמו שכתבו התוספות בסוגייתנו (ד"ה אמר ר' יוחנן) שאף שכלי שרת מקדשין שלא בזמנו, מכל מקום שלא בזמנו אינם מקדשים אלא מדעת, מה שאין כן בזמנו שאז מקדש כל הראוי להתקדש, הרי שבשלא בזמנו צריך דעת יותר בכדי לקדש, וכמו כן לענין שמות הקדושים כשכותבן שלא בצורתן הראויה צריך דעת וכוונה מפורשת בכדי לקדש את השם.
