הגבהת ארבעת המינים לפני שיוצא בהם ידי חובתו
בגמרא מבואר שממה שנאמר לענין זריקת הדם (ויקרא ג כה) 'ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו', יש ללמוד שהכהן צריך לקחת מהדם בעצמו, אבל אם קוף בא והניח מהדם על אצבעו, אין הדם הזה כשר לזריקה.
ומכאן דנו הפוסקים לענין שאר מצות שנאמרה בהן לקיחה, אם גם בהם אין יוצאים ידי חובה עד שנוטלים את המצוה ביד, אבל אם היתה מונחת ביד קודם לכן על ידי קוף או בדרך אחרת, אין יוצאים ידי חובה.
בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ד' מינים סי' ג) הביא מקונטרס פליטת סופרים בשם גדול אחד מקאוונא (הו"ד גם בשו"ת יהודה יעלה או"ח סי' קפט), שהסתפק במי שנטל לולב ומיניו קודם שעלה עמוד השחר, ובעודן בידו עלה השחר, אם יוצא ידי חובתו במה שהן בידו, או שמא כיון שלא באו לידו על ידי לקיחה בזמן החיוב לא יצא ידי חובתו, וצריך להניחן ולחזור וליטלן בזמן החיוב. וכן הסתפק במי שקונה ארבעת המינים מחבירו במתנה על מנת להחזיר, שקודם שלקח את הד' מינים אינם שלו כי לא זכה בהן עד שלקחם לידיו, ואחרי שבאו לידו הלא הם כבר בידו ואינו עושה לקיחה אחרת. וכיון שנאמר בארבעת המינים (ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם', אפשר שצריך ליקח בעצמו, כמבואר בסוגייתנו לענין לשון לקיחה שבהזאה, ואם כן אפשר שלא יצא ידי חובתו עד שיניחם ויחזור ויטלם.
ובשו"ת יהודה יעלה (שם) צידד, שאם הגיעו לידו על ידי הקנאת ישראל חברו, הרי זו לקיחה מעולה, כיון שהמקנה הרי הוא כשלוחו לסייעו בלקיחה זו, ומה שהוא הביא את המינים לידיו הרי זה כאילו לקחן בעצמו. אבל אם הביאן קוף לידו או שהיו בידו קודם עלות השחר ונשארו כך משעלה עמוד השחר, שלא היתה כלל לקיחה בחיוב, לא יצא ידי חובתו.
אך בבכורי יעקב (סי' תרנב סק"י) הסתפק בזה ומסיק שיצא ידי חובתו גם אם היו בידו קודם עלות השחר ונשארו בידו, ובכף החיים (שם סק"ו) הביא בשם רוח חיים (סק"ב) שכתב שכן נראה פשוט שיצא ידי חובתו. והרבה אחרונים האריכו בנידון זה [ראה שו"ת אבני שהם (סי' לה), מחנה חיים (ח"ג סי' נ), אהל משה (ח"ב סי' קכו), חלקת יואב או"ח (סי' יב) ועוד].
ובחזון איש (או"ח סי' קמט סק"ב) כתב, שאם היה אוחז ארבעת המינים קודם עמוד השחר ועלה עמוד השחר, אין צריך להניחם מידו ולחזור וללוקחם למצותן, ואף על גב שנאמר 'ולקחתם' ואמרו בסוגייתנו שאם הניח הקוף את הדם בידו פסול לזריקה שנאמר בה 'ולקח', אין הטעם בזה משום שלשון לקיחה פירושו מעשה התחלת הנטילה, אלא לעולם יש לפרש לשון לקיחה שהוא לשון אחיזה ואפילו אם אוחז בידו את הדבר מכבר, אלא שלענין זריקת הדם צריך שתהיה הלקיחה מכלי שרת, כמבואר במשנה (לקמן לב.) שאם קיבל את הדם בכלי קודש ונתנו לכלי חול יחזירו לכלי קודש, והוא הדין אם הוא יקח מהקוף בידיו פסול משום שלא לקח מכלי שרת. אבל בארבעת המינים שאין דין ליטלם ממקום מסויים, ודאי יצא ידי חובתו גם באחיזה, אף על פי שלא לקחן בידו בזמן החיוב. ותמה על האחרונים שצידדו ללמוד מסוגייתנו שבארבעת המינים צריך לקיחה בזמן החיוב.
