הזכיר חג הסוכות הזה בתפילת שמיני עצרת
כלל זה המוזכר בסוגייתנו, 'דמינה מחריב בה, דלא מינה לא מחריב בה', למדו ממנו הפוסקים גם לענין הלכות אחרות שבהן דבר אחד מבטל את חבירו, ולא רק לענין כוונה במצות. ולהלן יתבאר אחד מהאופנים הללו שנידונו בדברי הפוסקים.
בשו"ת בית יהודה (עייאש, או"ח סי' ד) דן במי שטעה בתפילת ערבית של ליל שמיני עצרת, ולא אמר 'את יום שמיני חג העצרת הזה' אלא אמר 'את יום חג הסוכות הזה' כפי הרגלו בשבעת ימי חג הסוכות שקדמו, ועקר רגליו, ובא לשאול אם צריך לחזור ולהתפלל אם לאו.
בתשובתו הוכיח תחילה, שלהלכה אם לא הזכיר כלל שמו של היו"ט ואמר רק 'יום טוב מקרא קודש', יצא ידי חובתו. עוד הביא שהטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילתו שלא בזמנו אינו הפסק, כמו שפסק בשו"ע (או"ח סי' קח סי"ב). ועל פי שני הלכות אלו כתב שאף כאן יצא ידי חובתו, שמה שלא הזכיר שם שמיני עצרת אינו מעכב, ומה שהזכיר שם חג הסוכות אינו הפסק, ואף על פי שכאן יש שני דברים לגריעותא שגם לא הזכיר שם החג וגם שינה להזכיר שם חג אחר, אין בכך כלום, שכיון שהחסרון אינו מעכב, גם השינוי אינו מעכב. והביאו בגליון רעק"א (או"ח סי' תפז ס"א). ובמשנה ברורה (סי' תרסח סק"ב) הביא מחלוקת הפוסקים בזה, ולא הכריע.
והאחרונים חלקו על חידושו משני טעמים. הראשון, על פי מה שחלקו רוב האחרונים על פסק השו"ע כמו שהביא במשנה ברורה (סי' קח ס"ק לח, שעה"צ סק"ס), וסוברים שאם הזכיר מאורע של שאר ימים בתפילה הרי הוא כמי ששח באמצע התפילה שהוא הפסק. ולפי דעת רוב אחרונים אלו ודאי שהוא הדין למי שהפסיק בתפילת יו"ט והזכיר מאורע יו"ט אחר, שצריך לחזור, וכן כתב בדעת תורה (סי' תפז ס"א). אך אם כבר התחיל רצה אינו חוזר, לפי מה שהביא במשנה ברורה (שם) בשם החיי אדם (כלל כה סי"ב) שכתב בין לענין שיחה בשוגג בתפלה ובין לענין שהזכיר דבר שלא בזמנו, בדיעבד אם לא חזר לתחילת הברכה כמו שצריך היה לעשות כשראה שטעה, אלא סיים את הברכה, אינו רשאי לחזור אף שהוסיף בה דבר שלא כענינו, וכל שכן אם כבר השלים תפלתו, כמו שהיה במעשה שנשאל בו הבית יהודה שהשואל כבר עקר את רגליו.
ובברכי יוסף (סי' תרסח סק"ב) חלק על הבית יהודה מהטעם הנזכר, והוסיף עוד טעם לחלוק, שהרי זה כמי שלא אמר כלל 'את יום טוב מקרא קודש הזה', ואינו דומה לאחד שהזכיר יו"ט ולא הזכיר איזה יו"ט, מכיון שהרי פירש שבדבריו אלו לא התכוין ליו"ט זה אלא ליו"ט אחר, והרי אם לא אמר כלל 'את יום טוב מקרא קודש הזה' לא יצא ידי חובתו. ובשלמי חגיגה (דף רמב.) הביא מסקנת דבריו.
והמהרש"ק בשו"ת שנות חיים (סי' קמ) הוסיף עוד טעם לחלוק, שדברי השו"ע שהטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילתו שלא בזמנו אינו הפסק, הם דווקא במי שטעה בתפילת חול והזכיר של שבת או של יו"ט וכיוצא בזה, שתפילה זו אינה בת מינה ולכן אינה פוסלת אותה. אבל אם הזכיר בתפילת יו"ט שם יו"ט אחר, שתפילה זו היא בת מינה, הרי זה כעין שאמרו בסוגייתנו דבת מינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה.
ומכל מקום כתב בחיי אדם (כלל כח סט"ו), שאם טעה בשמיני עצרת ואמר את חג הסוכות הזה, אם כבר עקר רגליו אינו צריך לחזור, ועיי"ש בנשמת אדם (אות ו) שהביא שני טעמים בזה, א. שהרי נפסק בשו"ע שאם הזכיר מאורע שאר ימים בתפילה אין צריך לחזור, ואם כן אף כאן כן, ומה שלא הזכיר שמיני עצרת, הרי אינו מעכב, והוא כטעמו של הבית יהודה. ב. שהרי מה ששמיני עצרת הוא חג בפני עצמו לענין ברכה, זהו רק לכתחילה, אבל בדיעבד אין צריך לחזור משום כך, שהרי יושבים בסוכה בשמיני עצרת בחו"ל. [ובשמירת שבת כהלכתה (פמ"ז הע' רח) הביא שהגרש"ז אויערבאך העיר שטעם זה שייך רק בחו"ל ולא בארץ ישראל]. וכן כתב באשל אברהם (בוטשאטש, סי' תרסח) שרק בשמיני עצרת אין צריך לחזור, אבל בשאר ימים טובים מחזירין אותו.
