הטלת גורלות בשבת

כתב בשולחן ערוך (או"ח סי' שכב ס"ו), שיש אומרים שעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורלות, מפני שאין מקפידים. וכתב הרמ"א, שאסור להטיל גורל בשבת, ואפילו על ידי גוי.
וכתב במגן אברהם (שם סק"ט), שלחלוק דבר לשנים על ידי גורל אסור, אולם להטיל גורל לענין מי יזכה באמירת הקדיש או מי יעלה לתורה, מותר, שהרי הרבה פוסקים סוברים שהיו מטילין גורל בבית המקדש ביום הכיפורים, מי שוחט ומי זורק את הדם.
והקשה בשבות יעקב (שו"ת, ח"ג סי' כד), שהרי בסוגייתנו מבואר שהכהן גדול היה עושה את כל העבודות ביום הכיפורים, ואם כן לא היה צריך פייס, ומה ראיית המגן אברהם מהפייס שביום הכיפורים, הרי לא היה שם פייס ביום זה. ותירץ, שנכון הוא שעבודת יום הכיפורים נעשתה על ידי הכהן גדול, וכמבואר ברמב"ם (עבודת יום הכיפורים פ"א ה"ב), שביום הכיפורים הכהן הגדול היה עושה את כל עבודות היום, היה מקריב את הקרבנות, ומקטיר את הקטורת ומיטיב את הנרות. אולם כבר כתב הכסף משנה (שם), שבפיוטים שיסדו הגאונים מוזכר שהיה פייס ביום הכיפורים, והיינו פייס על תרומת הדשן ועל דישון מזבח הפנימי. ואם כן, יתכן שזו כוונת המגן אברהם, שהטילו פייסות אלו ביום הכיפורים. אולם כתב השבות יעקב, שהרי בודאי היו גורלות ביום הכיפורים, והיינו גורל שני השעירים, ואף אם נאמר שאין ראיה משם, משום שלענין שני השעירים יש גזירת הכתוב מיוחדת שצריך לעשות גורל, מכל מקום יש להביא ראיה מפייסות שהיו עושים בשבת, כמבואר בגמרא (יומא כו.) וברמב"ם (מעשה הקרבנות פ"ד ה"ט).
ובאמת בנתיב חיים (על השו"ע שם) תמה, מדוע המגן אברהם לא הביא ראיה לדינו שמותר להטיל גורל בשבת, ממה שבכל שבתות השנה הטילו גורלות בבית המקדש, ומדוע הביא ראייתו מיום הכיפורים. ובתורת חיים (שו"ת, סי' טז) תמה על המגן אברהם, מה ראיה הביא מיום הכיפורים, הרי יום הכיפורים שונה, שהרי מבואר בגמרא (יומא כד:) שהיו מפייסין משום 'בבית אלוקים נהלך ברגש' (תהילים נה טו), כלומר שכבוד הוא למלך שמקיימים גורלות על כל דבר ודבר בפני עצמו, ולכן עשו גורל על יום זה ולא מיום אחד על חבירו.
ובעצם ענין הגורל על הקדיש או לעלות לתורה, כתב בשבות יעקב (שם), שיש להתיר לעשות גורל זה בשבת, לפי שהוא חפץ של מצוה, וגם הוא דבר הנצרך להיום לידע מי יאמר הקדיש ומי יעלה לתורה, וכמו שמבואר בצמח צדק (הקדמון שו"ת, סי' כו). אולם למכור את הקדיש של מוצאי שבת, אסור, כי אין זה שייך לשבת.