הליכה למקומו בבית הכנסת דרך ימין
בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' קיט) דן לענין העולה לספר תורה על המגדל [הבימה], אם יש לו לעלות בפתח העומד במזרח או במערב, וכן באיזה פתח יש לו לירד מן המגדל. וכתב שכך הוא נוהג, לעלות על המגדל בפתח שהוא בדרך קצרה ממקומו בבית הכנסת, ולרדת מן המגדל בפתח האחר שהוא בדרך ארוכה עד מקומו, ולמד כן ממה שאמרו הנכנס לעזרה נכנס בקצרה ויוצא בארוכה. וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' קמא ס"ז) . ובביאור הגר"א (שם) העיר שמימרא זו שהנכנס לעזרה נכנס בקצרה ויוצא בארוכה, אינה נמצאת בשום מקום לא בגמרא ולא בתוספתא.
ובביאור הגר"א (שם) ובחתם סופר (שו"ת או"ח סי' קפז) כתבו, שיש ללמוד מסוגייתנו שיש לעלות למגדל דרך ימין גם אם דרך זו היא ארוכה יותר, שהרי מבואר במשנתנו שכל העולים למזבח הקיפו דרך ימין, חוץ מן העולה לשלשה דברים, ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהיא רבה במזרח, שהיו עושים אותם בקרן דרומית מערבית, ולכן היו עולים ופונים לשמאל, ומבואר בגמרא (סד.) שהטעם שהיו פונים לשמאל הוא כדי שלא יתעשן העוף בזמן שירבו בהילוך ויסבבו את המזבח דרך ימין סביב סביב עד שיגיעו לקרן דרומית מערבית. וקשה למה לנו טעם זה משום שלא יתעשן העוף, והרי לדברי התרומת הדשן דין הוא בכל הבאים לעשות דבר שבקדושה שצריכים להכנס בדרך קצרה ולצאת בארוכה. ועל כרחך צריך לומר, [שגם אם ישנו לדין זה שכל הנכנסים לעזרה נכנסים בדרך קצרה], שודאי הנכנס מחול אל הקודש יש לו להכנס בדרך היותר קצרה, שאין כאן ענין לימין ושמאל, אמנם מי שכבר נכנס למקום המקודש יש לו להקיף לימין אפילו בארוכה, שימין עדיף לעולם.
ולפי זה כתב החתם סופר, שכיון שהעולה למגדל בבית הכנסת הרי הוא כבר בתוך המקום המקודש ואינו נכנס עכשיו מן החול אל הקודש, אם כן דינו הוא להכנס בדרך ימין ולא בדרך הקצרה. וכתב שאפשר שאף התרומת הדשן לא דיבר אלא כששני הדרכים הם דרך ימין, שפשוט שימין עדיף מכל שאר דיני קדימה. ואף על גב שכתב התרומת הדשן שהיה פתח אחד במזרח ואחד במערב, מ"מ זה תלוי בהפנאת עצמו ובמצב עמדו, שאם היו פניו לדרום אז ימינו למערב ואם פניו לצפון אז ימינו למזרח, והיה הוא בכל פעם מצדד עצמו באופן שיהיה ימינו מוסב לדרך קצרה, אבל אם אי אפשר כן, בודאי ימין עדיף. אמנם כתב שבב"י (או"ח סי' קמא ד"ה כתוב בכתבי) לא משמע כן, אלא הבין בדברי התרומת הדשן שדרך קצרה עדיפה מדרך ימין, וזה אי אפשר מחמת הטעמים שנתבארו.
וגם הגר"א בביאורו (שם) כתב שאין נראים דברי השו"ע שכתב להעדיף דרך קצרה, ויש ללמוד מהמזבח שהיו מקיפים בתחילה ועולים דרך ימין ויוצאים בדרך הקצרה.
ובזכרון יהודה (גרינוואלד, שו"ת או"ח סי' עו) הסתפק בכעין זה, במי שיש לו מקום קבוע בביהכנ"ס בצד שמאל קרוב מאד לפתחו, אם לדברי החתם סופר עליו ללכת דרך ימין ולהקיף את כל בית הכנסת ולשבת במקומו, ואין לו ללכת בדרך הקצרה. וכתב שאפשר שדברי החתם סופר הם דווקא בדבר שהוא שוה לכל נפש, דהיינו שהמקום שהוא רוצה לילך לשם הוא מקום קבוע לכל אדם לעשות שם אותו הדבר, כמו שהיה במזבח, אבל באופן זה בבית הכנסת שלכל אדם יש לו מקום קבוע, ויש שיש לו מקום קבוע בצד שמאל קרוב מאד לפתח, לא נאמר שיקיף כל הבית הכנסת כדי לילך למקומו. ואינו דומה לענין מקום הקבוע במזבח לכל אדם, ואפשר שבזה לא שייך לומר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא לצד ימין. וענין התרומת הדשן שהיה הולך בקצרה לצורך הקריאה לבימה, ומסיק החתם סופר דהיינו כשהוא ג"כ בדרך ימין, היינו דווקא באופן כזה שהולך לבימה שהיא גם כן מקום קבוע לכל, כמו המזבח, אבל ההולך למקומו הקבוע לו, שקובעים לכל יחיד ויחיד בפני עצמו להתפלל, שזה אינו דומה כלל לענין המזבח, אפשר שבזה אין שום קפידא לפנות לימין ולהקיף. ולהלכה למעשה צריך עדיין להתיישב בס"ד.
ובמשנת יוסף (שו"ת ח"ה סי' לח) כתב, שיש עצה למי שמקום ישיבתו היא בשמאל הכניסה לפתח, שיצדד עצמו ויסובב את גופו עד שיהיה מקומו בימינו, ואז יוכל לפנות אליו דרך ימין, ולא יצטרך להקיף את כל בית הכנסת.
