הנודר שמן לנרות לכבוד רבי מאיר בעל הנס
בשנת תרי"ב נדפס בלבוב ספר מגני ארץ ישראל, ובו הסכמות ומכתבים מגדולי הדור ושו"ת אודות נדבת מעות ארץ ישראל ונדבות מעות רבי מאיר בעל הנס, שאיסור גמור הוא לשנות ממעות אלו לשום צדקה שבעולם, וחייבים לשלחם לעניי ארץ ישראל בלבד, כפי שתיקנו רבותינו שבארץ ישראל הבית יוסף ותלמידו מהר"ם אלשיך, ונתחזקה התקנה על ידי רבותינו שבגולה הרבנים הגאונים המפורסמים חכמי מדינות פולין וליטא, ואחריהם גם מחכמי מדינות גאליציאה רוסיא והגר, אשר הריצו דבריהם ותשובותיהם בזה לידי הרב חיים נתן דעמביצער מקראקא.
ובראש הספר נדפס מכתבו של הגאון ר' אריה לייב קאצינעלבוגין אב"ד בריסק, שחידש שאפילו אם המנדב אמר בפירוש שמנדב מעות לרבי מאיר בעל הנס לצורך הדלקת נרות, אסור לקנות במעות אלו נרות ולהדליקם בחוץ לארץ, כיון שאין שום מצוה להדליק נרות עבור נשמת רבי מאיר בעל הנס בחוץ לארץ. ורק אם נדר שמן או נרות ולא מעות, יכול להדליקם בחו"ל.
אך הגאון מהרש"ק כתב (שם סי' יב) שדבר זה אינו בכלל תקנת הבית יוסף והאלשיך, שלא דיברו אלא במנדב סתם מעות לרבי מאיר בעל הנס, ולא במי שנודר לקנות שמן במעות. ואיך נוכל לגזור עליו לעבור על נדרו בקום ועשה ולשנות אותו וליתן את המעות לארץ ישראל.
והקשה על דברי האב"ד בריסק מהמבואר בסוגייתנו שהאומר 'הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו' יקריבנה בבית המקדש, ואם הקריבה בבית חוניו יצא ידי חובת נדרו. וטעם הדבר שיצא ידי חובת נדרו הוא משום שיכול הנודר לומר שלא היה בדעתו לטרוח יותר מהטירחא שיש בהבאה לבית חוניו, ואם צריך לטרוח ולהביאו לבית המקדש אין בדעתו לנדור. ובודאי גזירת חכמי ארץ ישראל אינה עדיפה מאיסור התורה שלא להקריב בבית חוניו, ואם בבית חוניו יצא ידי חובת נדרו כשהקריב שם, כל שכן שבתקנה זו יצא ידי חובת נדרו אם הדליק את הנר למאור ולא נתנו לעניי ארץ ישראל, ויכול לומר שלא היה בכוונתו לנדור אם היה צריך להביא את המעות לעניי ארץ ישראל. וגם לרב המנונא שחולק על טעם זה לענין קרבן עולה, ואמר בסוגייתנו טעם אחר, שהרי הוא כמתנה שלא יתחייב באחריות, הוא הדין בנודר מעות לרבי מאיר בעל הנס, שהרי הוא כמתנה שלא יתחייב באחריות.
ואף על פי שבסוגייתנו לא נפטר מנדרו אלא בדיעבד כשעבר והקריב בבית חוניו, ולכתחילה אסור לעשות כן, מכל מקום בנודר שמן למאור יש לומר שאף לכתחילה יכול להדליק את השמן בחוץ לארץ. שכן הקרבה בבית חוניו אין בה שום מצוה, אבל הדלקת נרות בבתי כנסיות שבחוץ לארץ יש בה גם כן מצוה, ויכול לקיים בה את נדרו, ואין יכולים לכופו לבטל את נדרו ולשלוח את המעות לארץ ישראל.
ועל כן כתב מהרש"ק שלדעתו ראוי לנסח את התקנה באופן זה, שאם יביא אחד מעות או שמן או נרות לנשמת רבי מאיר בעל הנס ישאל אותו השמש או הגבאי איך נדר. אם נדר סתם מעות יתנו את המעות לעניי ארץ ישראל, וכן אם נדר שמן ונרות בסתם ימכרו אותם ויתנו את המעות לעניי ארץ ישראל. אך אם יאמר שנדר נרות להדליק, יאמר לו הגבאי או השמש שגזירה היא מימי קדם שגזרו בחרם שזה שייך לארץ ישראל, וישאל על נדרו וידור את המעות לארץ ישראל. ואם לא ירצה להישאל על נדרו ידליקו את המעות בחוץ לארץ. וע"ע שם (סי' יג) בתשובת בעל הקרני ראם בענין זה, ובמה שהשיב לו המהרש"ק (סי' יד).
