הנחת היד על המזוזה ונשיקתה

כתב בדרכי משה (יו"ד סי' רפה אות ב) בשם המהרי"ל (סו"ס המנהגים עמוד תרלד ליקוטים ממהר"ש אות צא), הרוצה לילך חוץ לעיר, כשיצא יניח ידו על המזוזה ויאמר 'בשמך טל אטלה' (פיוט למוסף יום ראשון של פסח), כי ט"ל בגימטריא כוז"ו. ובכל עת שיצא מן הפתח יניח ידו על המזוזה ויאמר 'ה' שומרי ה' צלי על יד ימיני ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם' (עפ"י תהלים קכא ה ח). וכך פסק גם הרמ"א (שם ס"ב) שיש אומרים שכשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה, ויאמר 'ה' ישמר צאתי' וכו'. וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה.

וכתב בדרכי משה (שם) שמקור דין זה מהמסופר בסוגייתנו על אונקלוס הגר, שכשבאו חיילי הקיסר לקחתו עמהם, כשראה המזוזה המונחת על הפתח הניח ידו עליה. וכן ציין בביאור הגר"א (שם סק"ה) במקור דין הרמ"א.

אמנם בשו"ת רעק"א (קמא סי' נח) כתב שענין זה להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס, כי אם ברמ"א בשם מהרי"ל, ולכן פשוט שאין לעשות כן אם יש בו חשש איסור, ולכן אם אין המזוזה בתוך תיק אין להניח היד עליה, כיון שאיסור נגיעה בכתבי הקודש מקורו בש"ס (שבת יד.), אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, והרי זו מצוה הבאה בעבירה, ולכן אם רצונו להניח ידו על המזוזה ואין עליה כיסוי טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו ויניחו על המזוזה.

ובשו"ת באר משה (ח"ב סי' צח) תמה על הרעק"א, שדבריו מרפסין איגרין, איך כתב שענין זה להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס, והלא הוא גמרא מפורשת בסוגייתנו שכך עשה אונקלוס הגר, וכן כתבו בדרכי משה ושאר פוסקים שזהו מקור הענין. וכתב שרעק"א סובר שאין להוכיח מסוגייתנו דבר, שהרי הקיסר שלח ב' גדודי חיילים להביאו אליו ובחכמתו הגדולה בא עמהם בדברים וגיירם, ולכן שלח אליו הקיסר גדוד שלישי והזהירם שלא ידברו עמו דבר, וחיפש אונקלוס תחבולה כדי לבוא עמהם בדברים, ולכן הניח ידו על המזוזה שהוא דבר תמוה שאין רגילים לעשות כן, כדי שעל ידי כך שיתמהו על הדבר יבואו עמו בדברים ויגיירם. וכיון שלצורך תחבולה זו הניח ידו על המזוזה, אין להוכיח מכאן שיש ענין בדבר.

ובברכי יוסף (יו"ד שם סק"ד) כתב, שהאר"י ז"ל כתב שיניח אצבעו הנקראת אמה על השם שדי הכתוב על המזוזה מבחוץ, וינשקנה, ויתפלל לה' שישמרנו בשם הנ"ל, ויכוין שחילוף שם זה באותיות המאוחרות תכ"ה שיצילנו מיצר הרע. ובצפורן שמיר (סי' ב ס"י) כתב שיכוין ש'יצר' במילוי יו"ד צד"י רי"ש סופי תיבותיו הן אותיות שדי, ואמצע התיבות יו"ד, ותועיל כוונה זו לבטל מחשבות רעות. וכעין זה כתב באור צדיקים (סי' א ס"כ), שכשיוצא מפתח ביתו ינשק המזוזה להכניע היצר הרע בשם שדי, כי יו"ד צד"י רי"ש סופי תיבות שדי, ויזכור בפיו שם שדי, ויאמר פסוק (משלי יח י) 'מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב' שבע פעמים.

ועיקר ענין נישוק מצוות הוזכר במקומות הרבה, כגון ענין נישוק הציצית והתפילין וספרי קודש, ובאליהו רבה (סי' תפו סק"ד) כתב בשם השל"ה (מסכת פסחים נר מצוה אות לט) ראיתי בני עליה היו מנשקים המצות והמרור וכל המצות בעת מצותן, וכן סוכה בכניסתה ויציאתה, וכן ד' מינין שבלולב, והכל לחבב המצוה. ובדרך פקודיך (מצוה כא אות יא) הביא ג"כ דברי השל"ה שהמחבבין מצוות בוראם נוהגין לנשק המצה והמרור והד' כוסות, והוסיף שהוא כדי להורות חשקם ותשוקתם בדביקות לעשות רצון קונם בדביקות רוחא ברוחא, כי חיות הנה המצות עבור שנשפע אליהם רצון אלקי אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות את כל החוקים האלה, ומה גם עתה בלילה הזה שהוציאנו הש"י מתחת עבדות הגוים ואלהי נכר הארץ להיות עבדים לו לעבוד עבודתו.