הסרת הטבעת ואיספלנית [בענד-עיד] מידו בעת נטילת לולב

כתב הרמ"א (או"ח סי׳ תרנא ס"ז), שנהגו להחמיר להסיר את התפילין ונשים להסיר את טבעותיהן מהידים לפני נטילת לולב, כדי שלא יחצצו בין ידו ללולב, אבל מעיקר הדין אין לחשוש, הואיל ואין כל היד מכוסה בהן. ומקור הדין הוא בדברי האגודה (פסחים סי' נה, הו"ד בב"י שם ד"ה ולקיחה). אך הב"ח (סוף ס"ו) חלק על האגודה, וכתב שחציצה שייכת גם במקצתו, ולכן דעתו שמצד הדין יש להסיר הטבעות ולהסיר החוט המקיף את ההדסים. ולדבריו הסכימו גם הט"ז (סק"ז) והאליה רבה (ס"ק יט).

וכתב עוד באליה רבה שאף בדיעבד אם כבר נטל הד׳ מינים בעוד דבר חוצץ בינו לבינם, יחזור ויטול בלא ברכה, והסכים עמו המשנה ברורה (ס"ק לו).

ובביאור הגר"א ביאר, שדעת האגודה היא כדעת הר"ן (סוכה יח. ד"ה לא לינקוט) שסובר שחציצה אינה פוסלת בנטילת לולב, וכל מה שיש לחשוש בזה הוא רק משום שלקיחה על ידי דבר אחר אינה לקיחה תמה, ולכן כל דבר שהוא טפל לידו בטל לגבי ידו והרי הוא כאילו נוגע ממש בידו בלולב, ולכן הוא סובר שאם אין החציצה בכל היד הרי היא בטלה גם כן לידו, והרי הוא כאילו נוגע ממש בידו בלולב. אבל לשיטת התוספות (סוכה לז. ד"ה דבעינא) שחציצה פוסלת בנטילת לולב, אין חילוק בין חציצה במקצת לחציצה בכולו, כמבואר בסוגייתנו לענין חציצה בבגדי כהונה שבמקום הבגדים אף כלשהו חוצץ, וכן בין ידו של הכהן לבין הכלי שעובד בו פוסלת חציצה אפילו בכלשהו, ורק שלא במקום בגדים ולא במקום כלי אין החציצה פוסלת בכלשהו. ומוכח מכאן שבכל מקום שהחציצה פוסלת, שיעורה בכלשהו, והוא הדין לענין נטילת לולב שלדעת הפוסלים בו כשיש חציצה בין ידו ללולב, שיעור החציצה הוא בכלשהו.

בבן איש חי (שנה ראשונה האזינו סי"ג) כתב, שאם כרוך בגד על ידו משום חבורה, יסירנו קודם הברכה על הלולב משום חציצה, ויש אומרים שיסיר גם הטבעת מאצבעו. וכן כתב בשו"ת באר משה (ח"ה סי' קכז), שמי שיש לו בענד־עיד [איספלנית, פלסטר] על אצבעו, או שיש לו סמרטוט על ידו להגין על מכתו, יסירנו קודם הברכה משום חציצה. ואם נטל בלי להסירם יחזור ויטול הד׳ מינים בלא ברכה.

ובכפות תמרים (סוכה לז. בתוס' ד"ה כי היכי) הקשה על הרמ"א, איך פסק שמעיקר הדין אין חציצה במקצת פוסלת בנטילת לולב, והרי מבואר בסוגייתנו שחציצה במקצת חציצה היא. והוכיח כן מעוד מקומות. ומסיק שאפשר שכוונתו של הרמ"א היא לומר שיכול ליטול את הלולב במקצת היד שאין בה רצועת תפילין וטבעות, דהיינו שיטול את הלולב במקצת בראשי אצבעותיו שאין בהם טבעת. וכתב שבזה נתיישב מנהג העולם שאנו רואים כמה אנשים גדולים שיש להם טבעות בידם ואינם חוששים להסיר אותם בשעת נטילת הלולב, והיינו מטעם זה, שנוטלים את הלולב בראשי האצבעות ששם אין להם טבעת. ובבאר משה (שם) תמה על לימוד זכות זה, שאחר שהעלה בכחו הגדול שהדין נותן מעיקר ההלכה שטבעת חוצצת, איך התיישב ליבו לב הארי המבעת בתורה שנוטלים בראשי אצבעות, וכי הדרך ליטול בראשי אצבעות.

ובלבוש (סי' תרנא ס"ז) חידש טעם אחר למה שאין טבעת חוצצת בנטילת לולב, לפי שדרך כבוד הוא כשהיא בידו בשעת נטילה, והרי זה כחוטי זהב שקושרים בהם את הלולב שאינם חוצצים, משום שכל דבר שעושים לנאותו אינו חוצץ. ומטעם זה ביאר גם מה שהרצועות של תפילין על ידיו אינן חוצצות, מפני שהוא דרך מצוה. אלא שכתב שבלא הטעם של חציצה והפסקה נראה שיסיר התפילין בשעת ניענוע הלולב מטעם אחר, משום שאין צריכים אותם בשעת הניענוע, כי הלולב עם מיניו הם גם כן לנו לאות שיצאנו זכאים מלפני השי"ת ביום הדין שעבר בסמוך שהוא יום הכיפורים, ודי לנו בהם סימן ואות שאנחנו עמו וצאן מרעיתו אשר ישגיח עלינו תמיד, ככל מה שבא ברמז התפילין. בפרט בטעמי סודי המצות על פי הקבלה בא הכל רמוז ומבואר בסוד הלולב ומיניו, ככל מה שבא בסוד התפילין כידוע ליודעי חן. לכן יותר טוב להסירן בשעת ניענוע וברכת הלולב.

ובשו"ת באר משה (שם) תמה על סברתו שהטבעת אינה חוצצת מפני שהיא דרך כבוד, שהרי דין זה שהעשוי בדרך כבוד ולנוי אינו חוצץ, הוא רק אם הדבר שעליו אנו דנים נעשה תשמיש ללולב בדרך כבוד או לנוי ללולב, אבל מה שהטבעת מונחת על האצבע בדרך כבוד, הוא כבוד לעצמו ולא ללולב, ולמה לא תהיה חציצה. וכיוצא בזה צעקה העזרה על יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים (פסחים נו.), וגם כאן בטבעת מכבד את עצמו ואינו מכבד קדשי שמים. ואין לומר שמקשט עצמו בטבעת לעשיית ולקיום המצוה, שהרי מי ביקש זאת מידו, ועוד שתמיד הולך מקושט גם שלא בשעת מצוה ולא לשם מצוה עושה כן.

ועל פי כל זה מסיק בבאר משה, שמהנכון להזהיר את מי שיש על אצבעו טבעת או בענד־עיד שיסירנו, ואפילו במקום שיש בני אדם שאינם מסירים יש להזהירם, שאולי חסרון ידיעה הוא, ואפילו אינו חסרון ידיעה חוב על כל איש ואיש להודיעו שיסירו, אמנם אין אדם מחויב להרעיש על זה ולעשות פירוד ומחלוקת. ואפשר שבבענד־עיד יש להקל, לפי שכל שניתן לרפואה או לשמירה אינו חוצץ לגבי נטילת לולב. אך בעיקרי הד"ט (או"ח סי' לג אות כה) כתב על פי דברי הכפות תמרים, שבמקומות שנוהגים להקל ליטול לולב כשתפילין וטבעות בידיהם אין להחמיר, אלא יטול את הלולב בראשי אצבעותיו, והרוצה להסירם כשמתפלל עם הציבור, מזניחים אותו וילך וישוב לביתו ויעשה בצנעה מה שלבו חפץ.