הפעלת מאוורר או מזגן [אירקונדישען] בשבת על ידי נכרי

במנחת יצחק (שו"ת, ח"ג סי' כג) נשאל בימות הקיץ שהחום גבוה וקשה מאוד לסבול החום והזיעה, אם מותר לומר בשבת לנכרי שידליק עבורו מאוורר או מזגן, אם יש לדמות זאת למובא בשולחן ערוך (או"ח סי' רעו ס"ה) שבארצות קרות מותר לאינו יהודי לעשות מדורה אפילו בשביל הגדולים [לא רק בשביל קטנים], אם הקור גדול כיון שהכל חולים אצל הקור, ולומר שהוא הדין שהכל חולים אצל החום וכמו שכתבו התוספות (ב"ב קמד: ד"ה חוץ) בשם הירושלמי, שיותר יש להתפלל להינצל מחום מאשר להינצל מקור.

והשיב שודאי יש לדמות זה לצער הקור, ובפרט למה שכתב בהגהות מרדכי (שבת פ"א רמז תנב) בשם רבינו יום טוב, שאף מי שאינו חולה אצל הקור מכל מקום הוא מצטער, ויש להתיר אמירה לעכו"ם במקום צער כיון שבמקום צער לא גזרו חכמים.

ועוד, שהדלקת מאוורר או מזגן אין בה איסור דאורייתא, שאין כוונתו להדליק ניצוצות אלא רק להוליד כח זרם אלקטרי ואין בזה רק איסור מדרבנן, ולפיכך הרי זה שבות דשבות במקום צער [שגם אמירה לנכרי שבות היא] ויש להתיר לכתחילה.

וכן כתב בחלקת יעקב (שו"ת, או"ח סי' קמה) שכיון שאין בהדלקת המאוורר או המזגן אלא איסור דרבנן, יש להתיר לומר לנכרי להדליקו, שאף שאין בזה חולי כמו אצל הקור, מכל מקום יש בזה צער וביטול עונג שבת, ויש להתיר שבות דשבות במקום צער וביטול עונג שבת.

אולם בדבר יהושע (ח"ב סי' נ) כתב, שדווקא בצער הקור התירו אמירה לנכרי, כיון שהקור חודר לגוף וכל הגוף רועד מחמת הקור שאפילו לאחר שנכנס למקום החום עדיין שולט בו הקרירות קצת, ודרך הצינה לקרר הדם והאיברים עד שבאים לידי מחלה גמורה שהוא קרוב לסכנה, מה שאין כן החום אינו יכול להביא לידי מחלה אלא יש בו רק צער, ובמקום צער לחוד לא התירו לעבור על איסור דרבנן. ואף שדעת רבינו יום טוב שהביאו בהגהות מרדכי שגם במקום צער התירו איסור דרבנן, מכל מקום אין הלכה כמותו, וכן מוכח מהתוספות בסוגייתנו (ד"ה במלאכה), שכתבו במה שהתירו לדעת רבי שמעון להפיס מורסא להוציא ממנה הליחה, שהוא מטעם שיש בכך 'צערא דגופא', ולכאורה מפני מה הוסיפו התוספות תיבת 'דגופא', היה להם לומר שיש בכך צער ותו לא וכלשון הש"ס (כתובות ס., יבמות קיד.) במקום צערא לא גזרו רבנן, אלא רצו להדגיש שדווקא כאשר יש צער הגוף התירו חכמים איסור דרבנן, אבל בצער לחוד לא התירו אפילו איסור מדרבנן.