הפרשת חלה מלעקי"ך
כתב בצמח צדק (שו"ת, יו"ד סי' רלו) שגם לדעת הרא"ש החולק על הרמב"ן וסובר שגם כשאין רוב דגן בעיסה חייבת היא בחלה וכמו שנתבאר, מכל מקום אם רובה של העיסה הוא דבש הרי היא פטורה מן החלה, שאף על גב שנותן טעם ברוב הוא דאורייתא, זהו דווקא בתערובת שני מינים שוים, אבל דבש שטעמו מתוק בהפלגה הרי הוא מבטל טעם הדגן, ולא שייך בזה נותן טעם ברוב דאורייתא.
ובלהורות נתן (שו"ת, ח"ח סי' פב) צידד הרב השואל, שאף לדעת הרמב"ן שסובר שבשאר מינים אין חייבים בחלה אלא כשיש גם רוב מהדגן, זהו דווקא כשהמיעוט הוא קמח אחר, כגון קמח קטניות, אבל אם הוא צוקע"ר [סוכר] ומי ביצים אפשר שיודה הרמב"ן שהעיסה חייבת בחלה אפילו כשרק מיעוטה דגן, כיון שהצוקע"ר והביצים ניתנים בעיסה כדי לתת טעם בדגן והרי הם טפלים לו. אך בלהורות נתן דחה דבריו, וכתב שרחוק לומר שהרוב ניתן כדי לתת טעם במיעוט, ואדרבה בדברי הצמח צדק מבואר שבדבר המתוק בהפלגה מודה אף הרא"ש שאין העיסה חייבת בחלה, ועל כל פנים גם כשאינו מתוק כדבש מכל מקום לדעת הרמב"ן ודאי לא יתחייב בחלה. ולכן מסיק לענין לעקי"ך וכיוצא בו שהמיעוט הוא קמח דגן והרוב הוא ממינים אחרים, שלדעת הרמב"ן הרי הוא פטור מן החלה ורק לדעת הרא"ש חייב בחלה, ולכן יפריש חלה בלי ברכה.
