הפרשת תרומה שאין לה שעת כושר לכהנים, יין שביקבים
בגמרא הובאה ברייתא, שאין תורמין תרומות ומעשרות מן הטמא על הטהור, ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה. וכתבו התוספות (ד"ה בשוגג), שדין זה שבדיעבד בשוגג תרומתו תרומה הוא רק באופן שבו היתה לתרומה זו שעת הכושר שהיתה ראויה להנתן לכהן כדין תרומה טהורה, אבל אם נטמאו הפירות בתחילת תלישתם, שהיה משקה טופח עליהן בעודן מחוברים לקרקע ותלשן אדם טמא, וכך נטמאו מיד כשנתלשו ולא היו ראויים לכהן אלא רק לשריפה כדין תרומה טמאה, אף בדיעבד אין ההפרשה חלה בהן.
ובטעם הדבר שאין ההפרשה חלה באופן זה, ציינו התוס' לגמרא בפסחים (לג.), שמבואר שם שתרומה שאינה ראויה להנתן לכהן ולא היתה לה שעת הכושר לכך, אינה תרומה. ולכן המפריש תרומת חמץ בפסח לא חלה הפרשתו, כיון שהחמץ אסור בהנאה ואינו ראוי לנתינה לכהן (תוס' שם לב. ד"ה דבר הראוי). ודין זה נפסק להלכה בקרית ספר (תרומות פ"ה ה"ח), שאגת אריה (החדשות סי' יב) ושאר פוסקים. ובמלאכת שלמה (תרומות פ"ב מ"ב) הביא דעת בעל החרדים שנקט בדעת הרמב"ם שחולק על דין זה, וכן כתבו עוד אחרונים בדעת הרמב"ם, אך בחזון איש (זרעים ליקוטים סי' ג סק"ב) דחה דבריהם ונקט אף בדעת הרמב"ם כן, שאין הפרשת תרומות חלה כשלא היה לה שעת הכושר.
ודעת הרבה אחרונים, שבאופן זה שאי אפשר להפריש תרומה על הפירות מתוך פירות אלו עצמן, כיון שלא היתה להם שעת הכושר ואינם ראויים לכהנים, הרי הפירות פטורים מן התורה מהפרשת תרומות [ראה בנסמן בציון ההלכה (תרומות פ"ב ס"ק שעג)], ולדעת רבים פטורים גם מחיוב הפרשת מעשרות מן התורה (ראה שם ס"ק שעד), ומכל מקום כתב בחזון איש (שם) שמדרבנן חייבים הם בהפרשת תרומות ומעשרות.
והפוסקים דנו בכלל זה לענין אופנים אחרים שבהם אין התרומה ראויה להנתן לכהן, אם גם בהם אין ההפרשה חלה, ואם הפירות חייבים בתרומות ומעשרות במקום שבו אי אפשר להפריש, וכמו שיבואר.
במנחת שלמה (שו"ת, ח"א סי' לח) דן במי שקנה פירות מגוי, והם בחזקת שנטמאו קודם שנמרחו ברשות ישראל, כגון שקנה ענבים לעשותם יין, שבשעת קביעותם למעשר הרי הם כבר טמאים, ואם כן אין תרומתו תרומה. ועל פי זה דן להקל למעשה לפטרם מתרומות ומעשרות אם מצטרפים עוד צדדים לפטור, כגון שקנה את הפירות בשביעית, שיש לצרף דעת הפוסקים הסוברים שהפירות פטורים מתרומות ומעשרות כיון שחלה בהם קדושת שביעית, ודעת הפוסקים הסוברים שמירוח ישראל אינו מחייב בתרומות ומעשרות בשביעית, ובצירוף צדדים אלו יהיה פטור מהפרשת תרומות ומעשרות.
ועוד דן המנחת שלמה (ח"ג סי' קמח) במשא ומתן של הלכה עם הגאון ר' גרשון לפידות, בדבר היין שביקבים, שמבואר ברמב"ם (טומאת אוכלין פי"א ה"א) שהבוצר לדרוך בגת הוכשרו הענבים מיד לקבלת טומאה ואע"פ שלא נפלו משקין על הבציר כלל, ואם נגעה בו טומאה נטמא, והרי בזמן הזה כולנו טמאי מתים, ואם כן מיד נטמאים הענבים ואין להם שעת הכושר, ולפי האמור נמצא שהם פטורים מתרומות ומעשרות לדעת הרבה פוסקים. ואם ננקוט כדעת הסוברים שהוא פטור לגמרי, א"כ היה ראוי שלא לתרום תרומה גדולה ותרומת מעשר ולהפסיד לחנם הרבה יין. ואם ננקוט שטבל הוא, היה ראוי לתרום על יין זה מיין אחר שנעשה מענבים שבצרן מתחילה למכירה או לאכילה, ולא הוכשרו מיד לקבלת טומאה והיתה להם שעת הכושר, לפי שרק באופן זה תרומתו תרומה, ולא במפריש מיניה וביה. ועיי"ש שהאריכו בזה.
