זמן הפרשת מעשרות בבננות [באנאנעס]

בסוגייתנו מבואר ששקדים המרים שבשעה שהם גדולים הם מרים, אינם חייבים במעשר אלא כשהם קטנים ולא כשהם גדולים. ושקדים המתוקים שהם ראויים לאכילה רק כשהם גדולים, אינם חייבים במעשרות כשהם קטנים. והטעם משום שאין הפירות חייבים במעשרות אלא משהגיעו לעונת המעשרות, שהיא השעה שבה יגיעו הפירות להזריע ולצמוח הכל לפי מה שהוא הפרי. והרמב"ם (מעשר פ"ב ה"ה) כתב שיעור הזמן בכל פרי ופרי, וכתב שהתאנים חייבים במעשר משיעשו רכים עד שיהיו ראויים לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתם, השקדים המתוקים משתתפרש קליפתן החיצונה, והמרים פטורים לעולם.
ועל פי זה דנו האחרונים מהו זמן חיובם של הבננות במעשר, כיון שטבעם הוא שאינם ראויים לאכילה כשקוטפים אותם מן האילן, וגם בתוך כ"ד שעות אינם ראויים לאכילה ולכן אינם כתאנים שבשעה שמורידים אותם מהעץ הם ראויים להבשיל בתוך כ"ד שעות וחייבים במעשר מיד בשעת לקיטתם, ועל כן יש לדון אם משום כך אין זמן חיובם אלא משעה שהבשילו ויהיו ראויים לאכילה. וכן דנו אם יש לומר יותר מזה, שכיון שבשעה שלקטום מהאילן לא היו ראויים להבשיל מיד, הרי הם כשקדים המרים שאינם ראויים לאכילה כשהם גדולים, שהם פטורים לגמרי מן המעשרות אם לקטום מהאילן כשהיו גדולים. אך יתכן שכיון שהדרך היא שהבננות מבשילים מעצמם אחר זמן, הרי הם חייבים במעשרות מיד, גם אם הזמן שעד הבשלתם הוא זמן מרובה.
במנחת שלמה (שו"ת, ח"ג סי' קמד) הביא שדנו בזה בארוכה שנים מחכמי ירושלים [ודבריהם מובאים בספרים חקר הלכה ולבון הלכה ובכתבי עת], ודעתו של המנחת שלמה היא שדינם כדין התאנים החייבים במעשר מיד בשעת לקיטתם, שכן נראה שהשיעור שאמרו בירושלמי (מעשרות פ"א ה"ב) שאם יבשילו אחר מעת לעת הרי הם חייבים במעשר בשעת לקיטתם, ואם טרם הגיעו לשיעור זה שיבשילו אחר מעת לעת הרי הם פטורים מן המעשר, שיעור זה לא נאמר אלא בתאנים, שכך דרכם שאין לוקטים אותם מן האילן אלא כשעומדים להבשיל בתוך מעת לעת. אבל בננות שרגילים לתולשם ולהשהותם זמן ארוך יותר, ועל דעת כן נוטעים אותם, הרי הם חשובים כהגיעו לעונת המעשרות מיד כשהגיעו לשיעור זה שיכולים להבשיל על ידי השהיה בתלוש, ומשהגיעו לשיעור זה הרי הם חייבים במעשרות מיד בשעת לקיטתם.
וכתב שגם תפוחים קטנים שאינם נאכלים לאדם אלא על ידי מיתוק הרי הם חייבים במעשרות, ולא אמרו בסוגייתנו שהשקדים הזקוקים למיתוק פטורים מן המעשרות אלא בשקדים המרים שבשעה שהיו קטנים היו ראויים לאכילה בלי מיתוק, ולכן כשגדלו ואינם ראויים עתה לאכילה בלי מיתוק, רואים אותם כמקולקלים. אבל תפוחים אלו שיכולים להתבשל על העץ בלי מיתוק על ידי אדם, הרי זה כהבאת שליש וחייבים הם במעשרות.
ומכל מקום כתב שכל זה הוא בבננות שאינם צריכים אלא שיהוי זמן לשם הבשלתם, אבל בננות שצריכים להכניסם לתנורים ולחממם ובלי זה אינם מבשילים, ואינם ראויים כלל למאכל, אפשר שיהיו פטורים מן המעשר, ואף אם הביאו שליש מגידולם, כיון שאין זה שליש מהבשלתם, שהרי אינם מבשילים כלל שלא על ידי אדם. ואף אם מתחילה נוטעים אותם על דעת כן, אפשר שאינם חייבים במעשרות. ועיין עוד במה שכתב בזה השואל במנחת שלמה בספרו זכרון שאול (מעשרות עמוד כג).
ועל דרך זה כתב בשיעורי הגר"נ קרליץ (הלכות מעשר פ"ב עמוד לח), שפירות שהרגילות שמזמן שתולשים אותם עד שמתרככים נמשך זמן רב, כגון בננות שנמשך אפילו כמה שבועות, כתב בספר אחד שאין לעשר אלא לכשיתרככו, וזה אינו, שממה נפשך, אם נחשיבן כשהן ירוקות שאין זה גמר הפרי שלהן, לא יתחייבו אף לכשיתרככו אחר כך, כדין תאנים המתרככים רק אחר כ"ד שעות שאינם חשובים פרי שהגיע לעונת המעשרות. ועל כרחך כיון שהדרך לתלוש פרי זה כשהוא ירוק ועומד להתרכך, חשוב שהגיע לעונת המעשרות גם קודם שהתרכך, ואם כן אפשר לעשרו אז, וכמו שאפשר לעשר תפו"א קודם בישולם אף שאינן ראויים לאכילה, כיון שזו צורת הפרי ודרכו שיבשלוהו, ואף בבננות צורת הפרי והלקיטה היא שנאכלים אחר זמן רב ואפשר לעשרן היום, וכמו בתאנה שהדרך לתולשה במצב שראויה להתרכך תוך כ"ד שעות ומתעשרת עכשיו, וכן בכל פרי לפי דרכו, ואין שיעור אחד לכולם. וכן באבוקדו וכן בעגבניות אפשר לעשרן כשהן קשות או ירוקות כשתולשן במצב שעומדות להתרכך בזמן רגיל. ומכל מקום אם הן ירוקות ביותר שאין עומד כ"כ להתאדם, יש לומר שפטורות, וצ"ע, שאולי הדרך לאוכלם ע"י בישול או כבישה גם כשהן ירוקות ביותר.