זמן חצות לאכילת אפיקומן
נהגו העולם וכן כתב בלוח ארץ ישראל, לחשב את שעת חצות הלילה לענין אכילת אפיקומן, מהשקיעה ועד הנץ החמה, וכתב במנחת שלמה (שו"ת ח"א סי' צא אות טו) הטעם לכך, מפני המבואר ביבמות (עב.) שהשעה בה היכה ה' כל בכור היא שעת רצון, ונחלקו האחרונים לענין תיקון חצות כיצד יש לחשב את זמן חצות שיש בו עת רצון (ראה מג"א סי' ג סק"ד, ובשעה"צ שם ס"ק יג), ונהוג למעשה כהסוברים שיש לחשב מהשקיעה ועד הנץ החמה, ואם כן לפי מה שנוהגים להחמיר כדעת רבי אלעזר בן עזריה שיש לאכול את מצת האפיקומן עד הזמן בו הכה ה' הבכורות, יש לחשבו לפי חשבון זה.
אך כתב להעיר שכיון שלילה האמור בתורה הוא בודאי רק עד עלות השחר ולא עד הנץ החמה, שמדין התורה אחר עלות השחר הוא יום לכל דבר, אם כן כשנתנה התורה שיעור 'ויהי בחצי הלילה' (שמות יב כט) הוא ודאי אמצע הלילה שבין השקיעה עד עלות השחר, ואם כן יש לחשב את שעת חצות לענין אכילת אפיקומן מהשקיעה עד עלות השחר, ונשאר בצ"ע, וכן נסתפק בזה באשל אברהם (בוטשטאטש, מהדו"ת סי' תעז).
ובתשובות והנהגות (שו"ת ח"א סי' שז) הביא ששמע שדעת גאוני ירושלים והגרי"ל דיסקין עמהם, הסכימו להחמיר שיש לחשב את חצות היום ושאר זמני היום, מעמוד השחר ועד צאת ג' כוכבים, ואם כן י"ב שעות אחר חצות היום הוא חצות הלילה, והוא מוקדם מעט מזמן חצות המקובל, וכתב שגם הגרי"מ טוקצינסקי סבר כן בתחילה, ורק אחר כך חזר בו כיון שלפי חישוב זה בחצות היום החמה למטה מראשו של אדם, ולכך חזר לחשב בספרו לוח ארץ ישראל מעלות השחר עד צאת כל הכוכבים [והוא לענין חצות הלילה כשיעור מהשקיעה ועד הזריחה וכאמור לעיל]. ועל כן יש למדקדק להחמיר לענין מצה כדעת גאוני ירושלים וכסברתו הראשונה של הגרי"מ טיקוצינסקי.
דעה נוספת לענין חצות הלילה הביא בתשובות והנהגות (שם) בשם הגאון ר' נתן אדלר, והביא שכן כתב בבן איש חי (שנה א ויקהל), וכן משמע בתבואות שור (בכור שור ברכות ג.) הובא ביד אפרים (או"ח סי' ג), שזמן חצות הלילה הוא זמן קבוע בכל השנה בקיץ ובחורף לא ישתנה לפי זמן השקיעה והזריחה, וכתב בתשובות והנהגות שלדעתם הוא תמיד לערך השעה אחת עשרה [בבקר ובערב, לפי שעון חורף], וכתב שלכתחילה יש להחמיר לענין מצוה דאורייתא כמו במצה [הכזית הראשון] כמו שיטה זו, ולאכול כזית מצה קודם שעה אחת עשרה בלילה, וכן לענין תיקון חצות, בשעת הדחק ניתן להקדים כבר מהשעה אחת עשרה ויצא בכך לדעת גאונים אלו.
