חזקה על מקומות בבית הכנסת
בגמרא מבואר שכשעלו בני הגולה ובנו את בית המקדש השני, הוסיפו על מידת המזבח ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב, ועשאוהו ל"ב אמות על ל"ב אמות.
וכתבו התוס' (ד"ה ארבע) , שלפי גירסא זו בגמרא קשה איך הוסיפו למזבח מן הדרום ומן המערב, והרי בקרן דרומית מזרחית לא היה יסוד כיון שהיה בחלקו של יהודה (לעיל נג:), ואם בבית שני הוסיפו בדרום א"כ בנו בחלקו של יהודה.
ולכן גרס ר"ת שהוסיפו מן הצפון מן המערב. וביישוב גירסת הספרים כתבו התוס' [בתירוצם האחרון], שבאמת בבית ראשון היתה קרן דרומית מזרחית בחלקו של בנימין, ורק אחרי שהוסיפו עוד ד' אמות מן הדרום נכנסה הקרן הדרומית בחלקו של יהודה, ומאז והלאה היו חייבים לעשותה בלי יסוד ולא ליתן שם דמים, אמנם אף בזמן בית ראשון לא היו נותנים דמים בקרן זו, לפי שהיתה עתידה להיות בלא יסוד בבית שני, כמו במזבח של משה שלא היו נותנים דמים לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים.
ומדברים אלו הוכיח בצפנת פענח (שו"ת, וארשא, סי' יא) לענין הנידון שנשאלו בו פוסקים רבים, בבית כנסת שהרחיבוהו ונוספו לו מקומות ב'מזרח', והתדיינו בעלי החזקות על מקומות הישיבה במזרח אם מי שהוחזק לשבת הראשון סמוך לארון הקודש ישב גם עתה הראשון, ומי שהוחזק שני ישב שני, וכך מודדים את כל המקומות לפי קרבתם לארון הקודש, או שמא החזקה היא לפי הקירבה לכותלי בית הכנסת ורואים את סדר היושבים מצפון לדרום או מדרום לצפון, או שמא החזקה היא לפי המקום בקרקע, וכל אחד החזיק לפי המקום שבו היה בקרקע בית הכנסת. והאריכו הפוסקים בנידון זה, ראה בחתם סופר (שו"ת או"ח סי' כט) , כוכב מיעקב (שו"ת סי' קה) , ומהרש"ם (שו"ת ח"ו סי' ט) .
וכתב בצפנת פענח שמדברי התוספות בביאור סוגייתנו יש ללמוד שאין הולכים אחרי המקום שבקרקע בית הכנסת אלא אחרי השם שקוראים למקום זה, שהרי קרן דרומית מזרחית של המזבח בזמן בית ראשון היתה ראויה למתן דמים גם בזמן בית שני, שהרי היתה ונשארה בחלקו של בנימין. ואם באנו לדון מקום לפי מקומו בקרקע, הרי כיון שקרקע זו היא לעולם בחלקו של בנימין, לא היתה מניעה לזרוק את הדם בקרן זו בזמן בית ראשון. וממה שכתבו התוס' בביאור סוגייתנו, שבזמן בית ראשון לא זרקו את הדמים על הקרן הדרומית מזרחית של המזבח, לפי שהקרן הדרומית מזרחית של המזבח בזמן בית שני לא היתה ראויה למתן דמים, מוכח שאין הולכים אחר המקום בקרקע אלא אחרי השם הנקרא לו, וכיון ששמה של הקרן הוא 'קרן דרומית מזרחית', והקרן של המזבח שבשם זה לא היתה ראויה למתן דמים בזמן בית שני, גם בזמן בית ראשון לא היתה ראויה למתן דמים.
וכיון שדנים לפי שם המקום ולא לפי מקומו בקרקע, הכריע הצפנת פענח לדינא [בנידון שהוסיפו הפוסקים לדון אם שם המקום נקבע לפי העמוד וארון הקודש או לפי הצפון או לפי הדרום], שחושבים את השם לפי הדרום והולכים אחר המנין, ומי שהיה לו מקום אחד מדרום מקבל גם עכשיו מקום אחד מדרום, וכן כולם.
