חיוב נשים בתפילת מוסף
בסוגייתנו שנינו שמחשבת שינוי בעלים פוסלת את הקרבן. דהיינו שחשב הכהן בשעת העבודה להקריב את הקרבן לשם בעלים אחרים שאינם בעליו של הקרבן, ומבואר בגמרא שמחשבה זו אינה שייכת בקרבן ציבור, כיון שאם יחשוב לשם ישראל אחר אין זה שינוי בעלים, שהרי כל ישראל בעליו של קרבן הציבור, ואם יחשוב לשם איזה גוי לא נפסל הקרבן בכך, משום שאין הקרבן נפסל אלא כשחושב לשם אחר שהוא בן חיוב, ולא בחושב לשם גוי שאינו מחויב בקרבן (תוס' ד"ה וישנן בציבור). ומכאן למדו הפוסקים שאין אחד מישראל שאינו בכלל חיוב קרבנות ציבור, ומזה למדו הפוסקים לכמה נידונים בענין תפילת מוסף בזמן הזה.
בשו"ת עמודי אור (סי' ז) הסתפק אם נשים חייבות בתפילת מוסף, והביא מה שכתב בשו"ת רבי עקיבא איגר (קמא סי' ט) שלכאורה נראה שנשים פטורות מתפלת מוסף, כיון שנשים לא היו שוקלות מחצית השקל שממנו הקריבו את קרבנות הציבור, ואם כן אין להן חלק בקרבנות ציבור. אך הקשה בעמודי אור, שאם כן גם הלויים יהיו פטורים מתפילת מוסף לדעת מי שסובר (שקלים פ"א מ"ד, תוס' מנחות כא: ד"ה כל) שהלויים לא היו שוקלים מחצית השקל, והרי מבואר (סוכה נג.) שר' יהושע בן חנניה התפלל תפילת המוספין, אף על פי שהיה לוי. ועל כן צידד שאף מי שאינו שוקל מחצית השקל הרי הוא בכלל הציבור להתכפר בקרבנות ציבור, והוכיח כן מסוגייתנו שלא מצאו אחד מישראל שאינו בכלל חיוב קרבנות ציבור לענין שמחשבה לשמו תחשב מחשבת שינוי בעלים, ועל כרחך שכל הציבור בכלל הכפרה, גם אם אינם שוקלים מחצית השקל. ולכן אף הלויים והנשים בכלל כפרת קרבן מוסף הם אף על פי שאינם חייבים במחצית השקל, ולכן חייבים הם בתפילת מוסף.
אלא שבסוף דבריו הסתפק שמא נשים פטורות מתפילת מוסף מטעם אחר, משום שהתפילה היא מצות עשה שהזמן גרמא, ומן הדין היה שנשים תהיינה פטורות מכל התפילות מטעם זה, אלא שחייבות בתפילה משום שהתפילות רחמים הם (ברכות כ:), ואם כן בתפילת מוסף אינן חייבות, משום שאינה רחמים (תוס' ברכות כו. ד"ה איבעיא, רבינו יונה ברכות יג. ד"ה ויש בזה), ואם כן חזר דינה להיות כמצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות ממנה.
וסברא זו לפטור נשים מתפילת מוסף משום שאינה תפילת רחמים, מבוארת כבר בצל"ח (ברכות כו. ד"ה ושל מוספין), וכתב שתפילות שחרית מנחה וערבית של שבת ויו"ט, אף על פי שגם הם אינם בקשת רחמים אלא רק שבח, מכל מקום כיון שבחול רחמים הם לא חילקו בין שבת ויו"ט לחול, אבל תפילת מוסף שאינה רחמים כמבואר ברבינו יונה (שם), והיא מצות עשה דרבנן שהזמן גרמא, ודאי שנשים פטורות ממנה.
אך כתב הצל"ח שמכל מקום נראה שהרשות בידן להתפלל תפילת מוסף, לא זו בלבד לדעת בני אשכנז שנמשכים אחר דברי הפוסקים שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אף שהן פטורות, כמבואר ברמ"א (או"ח סי' תקפט ס"ו), שלפי זה פשוט שיש רשות לנשים להתפלל תפילת מוסף, אלא אפילו לדעת הרמב"ם (ציצית פ"ג ה"ט) והיא דעת השו"ע (שם) שנשים לא תברכנה על מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום מודים הם שיכולות להתפלל תפילת מוסף, שהרי מבואר בבית יוסף (שם ד"ה ואע"פ שנשים) שהטעם שאינן מברכות הוא משום שאיך תאמרנה בברכה 'וצונו', והרי לא נצטוו רק שמקיימות מעצמן, וזה שייך בברכת המצות, אבל בתפילה הרי אין אומרים לשון 'וצונו', אלא שברכות התפלה הן עצם המצוה עצמה, וכיון שנשים רשאיות לקיים כל מצות עשה שהזמן גרמא, גם תפילת מוסף מותר להן להתפלל.
ובמשנה ברורה (סי' קו סק"ד) הביא דברי הצל"ח שכתב שנשים פטורות מתפילת מוסף, אך כתב שבספר מגן גבורים פסק שחייבות. ועיין עוד בפניני הלכה עבודה זרה (עד.).
