חלב עכו"ם
כשאין חשש תערובת חלב טמא. דעת הפרי חדש (יו"ד סי' קטו סק"ו) שכל מקום שאין חשש ממש לתערובת חלב טמא, גם חלב של גוי מותר, וכן עשה מעשה באמסטרדם כמבואר שם.
אבל החת"ס (יו"ד סי' קז) כתב, שאמנם תחילת איסור חלב עכו"ם היה משום חשש עירוב דבר טמא בחלב, אך לאחר שחז"ל גזרו על חלב עכו"ם אסרו כל חלב שאין ישראל רואה את החליבה, או שאינו יכול לראות את החליבה, ואפילו אם אין חשש דבר טמא כגון שחולב לגבן מ"מ אסרו החלב, ואיסור זה הוא איסור שאסרו במנין שא"א לבטל גזירה זו.
אמנם אם החלב נשתנה מצורתו ונעשה חמאה או גבינה הרי זה מותר, כיון שאין זה בכלל 'חלב' שאסרו, ואף אין בזה חשש עירוב דבר טמא [ועיי"ש שהאריך לבאר מדוע אסרו אח"כ הגבינה שיש בה צחצוחי חלב].
והחזון איש (יו"ד סי' מא סק"ד) כתב לחלוק על החת"ס במה שכתב שגזירת חלב היא גזירה קדמונית ונאסר במנין גם חלב טהור של גוי, וכפסק כדעת הפרי חדש, עיי"ש.
ובדברי ישראל (שו"ת וועלץ, ח"ג סי' קמה - ו) הביא מספר דרכי חיים, שבעל הדברי חיים אמר בשם חותנו הברוך טעם שקיבל איש מפי איש עד משה רבינו, ואחת מהם, חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, אין הטעם רק שמא יערבו בו חלב טמא, כי זה הטעם גילו החכמים רק לפני העולם, אך יש טעם אחר כמוס בדבר.
