חשש מראית העין בכשירה שינקה מן הטריפה
הראשונים והפוסקים דנו בדבר בהמה שהתפטמה ממאכלות אסורות, אם נאסרת באכילה מדין גורם, כיון שהאיסור גרם לבשרה. הרמ"א (יו"ד סי' ס ס"א כתב, שבהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת, אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים, אסורה. אך הש"ך (שם סק"ה חולק על הרמ"א והתיר לאכילה אף בשר בהמה שהתפטמה כל ימיה ממאכלות אסורות, כיון שעיכולו מפקיע ממנו את איסורו, שהמעוכל הרי הוא כשרוף. ורק אם נתפטמה מאיסורי הנאה אין לאכלה כיון שהאוכלה נמצא נהנה מהאוכל שאכלה הבהמה והרי אסור ליהנות ממנו [ראה עוד מזה לעיל (ז:)].
וכתב הט"ז (יו"ד סי' פא סק"ח בשם איסור והיתר הארוך (כלל מז דין ט, שבהמה שינקה מטמאה פשוט שהיא מותרת כמו שאין לאסור תרנגולת שהתפטמה משרצים, ומכל מקום לכתחילה אסור לקנותה משום מראית העין. ובאגרות משה (או"ח ח"א סי' קמז תמה שאם דעתו היא שאין לאסור את הבשר אף לכתחילה משום זה וזה גורם, מה שייך לאסור בזה משום מראית העין, ולמה יטעו בני אדם לומר שאוכל איסור כיון שהוא דבר היתר גמור, והיכן מצאנו חשש מראית עין כזה לאסור דבר המותר מחמת שיש שיטעו שהוא איסור ומחמת זה נאסור ממש שלא כדין ונניח להם בטעותם.
ולכן כתב שנראה שבבהמה ועוף שהתפטמו מאיסורים אף בעל האיסור והיתר אינו אוסר ואין לחשוש אף משום מראית העין, ורק בבהמה כשירה שינקה מן הטמאה אוסר, משום שיש לחשוש שיאמרו שנולדה מהטמאה, כיון שאם לא כן לא היתה מרחמת עליה להניקה כיון שאינה שלה ולא ממינה, וכמבואר בסוגייתנו שצידדו מחמת סברא זו להתיר חזיר הכרוך אחר רחל. ובודאי אם לא היינו יודעים שנולדה מטהורה היינו אוסרים מחמת זה ואומרים שנולדה מהטמאה, ולכן אף שיודעים בבירור שנולדה מטהורה הרי היא אסורה מחמת מראית העין, כיון שאלו שאינם יודעים יאמרו שכיון שיונקת מהטמאה מסתמא נולדה ממנה.
