יין של שביעית להבדלה ולשפוך ממנו באמירת עשר מכות בליל הסדר
נאמר בתורה בענין פירות שנת השמיטה 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' (ויקרא כה ו), ואמרו חז"ל (פסחים נב:) 'לאכלה' ולא להפסד, 'לאכלה' ולא לשריפה (מנחות פד.), שאסור לקלקל פירות של שביעית. ודנו האחרונים אם איסור זה הוא רק בכזית או אף בכל שהוא. במהרי"ט אלגזי (הל' חלה אות ב ס"ק יד) כתב בדעת הרמב"ן, שבפחות מכזית אין איסור הפסד, משום שאיסורו נלמד מכלל עשה של 'לאכלה', ומאחר ששיעור אכילה בכל מקום בכזית, אם כן המיעוט שלא להפסד הוא גם כן בכזית דווקא.
והרידב"ז (פאת השלחן הל' שביעית פ"ה אות א) כתב, שמה שנאמר 'לאכלה' אינו מצות עשה של אכילה שהרי אין מצות עשה לאכול פירות שביעית, והוא רק נכתב למעט הפסד, וכיון שהפסד אינו על ידי אכילה בפועל, אסור אפילו בכל שהוא. עיי"ש שהאריך בזה. וכן כתב בשו"ת ר"ח כהן (ראפפורט, סוף יו"ד תשובה ראשונה מנכד המחבר).
האחרונים הוכיחו מהשקלא וטריא בסוגייתנו שאיסור הפסד פירות שביעית הוא רק בשיעור כזית. שמבואר בגמרא שאם לא היה נכתב בתורה הלאו של אכילת חלב, לא היה אפשר ללמדו בקל וחומר מלאוים אחרים האמורים בתורה, ואמרו שמאיסור אכילת שרצים טהורים אי אפשר ללמוד משום שיש לפרוך מה לשרצים טהורים שאיסור אכילתן במשהו, ומשביעית אין ללמוד שכן מה לשביעית שתופסת דמיה. ומבואר שבשביעית אין פירכא שכן איסורה במשהו, ומוכח ששביעית אין איסורה במשהו, וכדעת מהרי"ט אלגזי (עיין פאת השולחן משמרת להבית עמ' יב). [אמנם האחרונים נתלבטו איזה איסור אכילה יש בשביעית, ראה שפת אמת (ד"ה בגמ' משביעית) ורש"ש (ד"ה משביעית) ועוד, ומדבריהם עולה שאין מדובר כאן מאיסור הפסד].
וכתב במשנת יוסף (שו"ת, ח"ב סי' מ) שיש בנידון זה נפקא מינה לענין הבדלה על יין של שביעית. שנוהגין למלא כוס ההבדלה עד שישפך קצת לסימן ברכה, ולכאורה אם מבדיל על יין של שביעית יש ליזהר שלא ישפך, אלא שזה תלוי במחלוקת הנ"ל, שלפי המהרי"ט והמנחת חינוך (מצוה שכט אות יג, ועיי"ש עוד סוף הספר במצוות שהוסיף הרמב"ן מצוה ג) מותר לנהוג כן, כיון שאין איסור להפסיד פירות שביעית בפחות מכשיעור. אבל לדעת הרידב"ז אסור, כיון שאיסור הפסד הוא אפילו בכל שהוא. ואם כן מאחר ומנהג העולם להחמיר כהרידב"ז, לכאורה ראוי לבטל לגמרי השפיכה ביין של שביעית. ועל כל פנים הרוצה לשמור המנהג, ישפוך לתוך קערה נקיה, שהיין הנשפך יהיה ראוי עדיין לשתיה, וישתהו אחר כך, ולא יכבה את נר ההבדלה בתוך היין שעל ידי זה ממאיסו משתיה, וכן אין לרחוץ העינים משיורי הכוס.
אבל לענין ארבע כוסות, שנוהגים לשפוך מהכוס באמירת 'דם ואש ותמרות עשן', ובעשר מכות, ובסימני דצ"ך עד"ש באח"ב, ומקפידים שלא לשתות היין שנשפך בהזכרת המכות, וצריך לשפכם אחר כך למקום שלא ידרכו בני אדם כמו מי נטילת שחרית ומים אחרונים, ואם כן אין לשפוך בזה מיין של שביעית, שהרי מאבדו בשפיכתו. ואם יש לו רק יין של שביעית, ישתדל שלפחות כוס אחת תהיה מיין של ששית, ויקיים בו המנהג עבור כל המסובים.
