כבוד מלך רשע ומלך גוי
בגמרא, אמר רבי ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך, שהרי אמר משה רבינו לפרעה כשהתרה בו על מכת בכורות (שמות יא ח) 'וירדו כל עבדיך אלה אלי', ואילו את פרעה עצמו לא הזכיר ולא אמר לו שאף הוא ירד לפניו, משום כבודה של מלכות. ורבי יוחנן למד כן ממה שנאמר באליהו (מלכים א' יח מו) 'ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב' משום כבוד המלכות, ואף על פי שהיו מלכים רשעים. ומבואר בסוגייתנו שנחלקו בדבר רבי יוחנן וריש לקיש, אם גם מלך גוי ורשע חייבים במוראו, ובמכילתא (מסכתא דפסחא פי"ג) מבואר שלמדו מדברי משה לפרעה לא רק לענין מוראה של מלכות, אלא גם לענין כבודה של מלכות.
[אך מהרח"ו בספר עץ הדעת טוב (אות מג) כתב, שמה שציוה הקב"ה למשה ואהרן לחלוק כבוד לפרעה לא היה משום שהיו חייבים בכבודו, אלא משום שאפשר שעל ידי שיכבדוהו יסכים לשלוח את ישראל מארצו].
אמנם בתומים (סי' יז סק"ג) פסק להלכה שמלך ישראל רשע שאינו עושה מעשה עמך אין חייבים בכבודו, ובזה תירץ קושיית התוספות (סנהדרין יט. ד"ה ינאי) מפני מה אמרו חכמים לינאי המלך שצריך לדונו כשהוא עומד, ולמה לא חלקו לו כבוד. ותירץ התומים על פי המבואר ברש"י (בכורות מח. ד"ה ינאי מלכא) שינאי המלך המוזכר שם שהיה בימי שמעון בן שטח, הוא ינאי המלך שנעשה צדוקי כמבואר בקידושין (סו.), וכיון שנעשה צדוקי ולא עשה מעשה עמך, לא היו חייבים בכבודו. ובעין הרועים (מערכת מלך אות ז) הביא, שמהרש"ם העיר על דברי התומים מהמבואר בסוגייתנו שחייבים אף במוראם של פרעה ושל אחאב [לדעת ר' יוחנן], וכתב שיש ליישב. וכדברי התומים מבואר ברלב"ג (מלכים א' כב לה התועלת הכ"ו), שלא כיבד אליהו את אחאב אלא אחר ששב בתשובה והאמין בה' והפסיק לעבוד עבודה זרה.
בחתם סופר (שו"ת, ח"א או"ח סי' קנט) כתב, שכל מלך שמברכים עליו, מחויבים מן התורה בכבודו לנהוג כבוד במלכות, וכמו שלמדו בסוגייתנו ממה שמשה כיבד את פרעה ואליהו את אחאב, וכל אלו לא כבדו את המלכים משום שחששו מהמלך שימיתם, אלא משום חוק החיוב שציותה התורה לכבד את המלכים. ועל פי זה דן החתם סופר אם מותר להסתפר לכבוד מלכות בזמן האסור בתספורת [ראה נודע ביהודה (שו"ת, מהדו"ק סי' יג, מהדו"ב סי' צט-קא), ומה שהאריך בזה בשדי חמד (חוה"מ ס"א אות א)], כיון שהתספורת היא מכבוד המלכות, כמו שנאמר לענין יוסף 'ויגלח ויחלף שמלותיו' (בראשית מא יד). ומבואר שדעת החתם סופר היא שמצות כבוד המלכים היא מצוה מן התורה.
ודן החתם סופר לענין חיוב כבוד הדוכסים, וכתב שבמדינת ריי"ך [מזרח גרמניה] היו מברכים בזמנו ברכת 'שחלק' על כל דוכסיהם, מפני שהמדינה היא של הדוכסים ואין עליהם שום אימת מלך העומד מעליהם, ולדבר זה יש משמעות גם בנימוסיהם, שחוק הוא אצלם שאין המלך מתחתן אלא במלך אחר, ולענין זה נחשבים דוכסי רייך כמלכים ממש ויכולים להתחתן עמם, וגם בניהם נקראים פרינצן [נסיכים] כמו בני מלכים, וזה ידוע לכל מי שיודע קצת בנימוסי מדינות.
עוד נשאל החתם סופר (שו"ת, השמטות סי' קצ) מקהילת וויען שהקיסר עמד לבקר בעירם, והכינו הכנה גדולה בבית הכנסת הקדושה שלהם שמה בשירי הלל ותודות לה' על כל הטוב, ולהתפלל על העתיד לחיי המלך ובניו, ודן החתם סופר אם אמנם מחויבים בכבוד המלך. וכתב שחייבים אנחנו עדת ישראל לאחוז במצוה רבה הגדולה הזאת מצות כבוד המלך ביתר שאת ויתר עוז על כל העמים, אשר היא מצוה שכלולים בה גם מצוה שכלית ונימוסית לנהוג כבוד במלך אשר במשפט יעמיד ארץ, ובנוסף יש עלינו בה גם מצוה שמעית שנצטוינו בתורתינו הקדושה, כי הקב"ה ציוה את משה רבינו ע"ה על פרעה מלך מצרים לנהוג בו כבוד אף על פי שהוא הרשיע לעשות עמנו רעה, ואליהו הנביא רץ לפני אחאב אשר היה עובר על כל התורה, ואף על פי כן היה חייב לנהוג בו כבוד גדול, כי היא מצוה שמעית ולא רק שכלית, והעובר על זה הוא אצלינו כמי שלא הניח תפילין.
אמנם במחצית השקל (או"ח סי' רכד סק"ז) כתב, שאין חיוב לטרוח ולראות את מלכי אומות העולם כדי לכבדם, ואפילו כשמדבר עמם וצריך לחלוק להם כבוד, אין זה אלא ממדת דרך ארץ, כיון שהקב"ה חפץ בכבודם.
