כיבוד אב רשע
בגמ': אקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כדאמר רב פנחס בשעשה תשובה הכא נמי בשעשה תשובה (בבא קמא צד, ב).
כתב הרמב"ם (ממרים פ"ו הי"א) הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו, אע"פ שהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה, אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו.
אולם הטור (יו"ד סי' רמ) וכמה מהראשונים חולקים עליו שבפירוש מבואר בסוגיין שרשע אינו מחויב בכבודו, שהרי אמרו לענין חזרת דמי איסור לאחר מותו, אין הבן מחוייב כשהיה אביו רשע.
בלח"מ (שם) כתב לתרץ, שבסוגיין מדובר לאחר מיתה, אבל בחייו מחויב לכבדו. ועיין בכס"מ (שם) מה שיישב בזה.
בספר באר יעקב (דף פד טור ד) כתב בשם בעל היערות דבש, שכתב ליישב קושיית הטור על פי המבואר בקידושין (מט:) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אף על פי שהוא רשע מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו. ולפי זה יש לומר שלכן הבן מחוייב לכבד את אביו אפילו היה רשע ובעל עבירות, משום שמא הרהר תשובה, אבל לענין החזרת הרבית של האב שצריכים להוציא מיד הבנים להחזיר הרבית, לא שייך לומר שמא הרהר תשובה, שאם כן למה לא הוציא האב מידו את הרבית בחייו להחזיר לבעליו, ונמצא שרגליים לדבר שלא חזר בתשובה, ולכך הוצרכה הגמ' לתרץ שחזר בתשובה אלא שלא הספיק להחזיר הרבית עד שמת.
בשו"ע (יו"ד סי' רמ סי"ח) פסק המחבר כדעת הרמב"ם שמחוייב לכבדו, והרמ"א (שם) הביא בשם י"א כדעת הטור שאינו מחוייב לכבד אביו רשע, אא"כ עשה תשובה. וכך פסק גם בערוך השולחן (שם סל"ט). אך בקיצור שלחן ערוך (סי' קמג ס"ט) פסק כדעת המחבר.
בברכי יוסף (סי' רמא סק"ז) כתב בשם האור החיים הק' שכתב לדייק מדברי הרמב"ם, שדוקא אם היה האב רשע לשעה, כגון שעבר עבירה מן התורה שנקרא עליה רשע, וכעת אינו ממשיך ברעתו, אלא שיש בידו אותה עבירה של תורה, צריך לכבדו ולירא ממנו, אבל אם הוא רשע גמור וממשיך בדרכו הרעה, שמסתמא אין לחוש שמא יצרו תקפו ומיד שב, אלא הבאיש ריחו לגמרי ועובר על העבירות שבאות לידו, אינו צריך לכבדו.
אך הברכי יוסף כתב שאין דבריו מוכרחים, וסיים, שכבר אמרו באגדה על אברהם אבינו, שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך, לך אני פוטר מכיבוד אב ואם ואיני פוטר לאחר.
בערוך השולחן (שם) כתב, שאפילו לדעת הרמב"ם נראה שדווקא רשע לתיאבון, אבל להכעיס כמו האפיקורסים והמינים פשוט שאסור לכבדם. ופשוט הוא שרשע לא נקרא אלא בעובר עבירות תדיר, אבל אם במקרה עבר עבירה לא נקרא רשע ולכו"ע חייב בכבודו ומוראו.
