כיבוד מי שאוחז טלית ותפילין בידו
בשו"ת הריב"ש (סי' קא) כתב להוכיח ממה שאמרו בסוגיין 'ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפיסחא אמר ליה חלוק נמי להאי דבמצוה עסיק', שגם ההולך לדבר מצוה נחשב כעוסק במצוה, וכן התירו ביום הכפורים להולך להקביל פני רבו או לשמוע דרשה לעבור במים עד צוארו, וכן להולך לאכול סעודת ארוסין בבית חמיו התירו שלא לחזור לביתו לבער החמץ, וכן העולה לארץ להתישב בה נחשב כעוסק במצוה.
בפסקי תשובה (ח"ב סי' קנז) הביא להסתפק בשם הגאון מהורי"ד מבריסק, כיצד ינהג אדם שמגיע לביהכנ"ס ובידו טלית ותפילין, וסמוך לו עומד אדם נוסף שכבר הניח את הטלית על גופו ואת התפילין על ראשו.
האם עליו להמתין לחבירו שיכנס קודם לבית הכנסת היות שהוא כבר עטור בטלית ובתפילין וצריך לכבדו או שמא עליו להכנס קודם לבית הכנסת.
בשו"ת שיח יצחק (סי' ז) ביאר שהטעם שיש לדון שהאדם שאוחז את הטלית ותפילין בידו, הוא קודם להיכנס, הוא עפ"י המבואר בסוגיין שרבי פנחס בן יאיר אמר 'חלוק ליה נמי להאי דבמצוה קא עסיק, דהוה דרי חיטי לפיסחא', הרי שגם מי שנושא חיטים בידו והולך למטרת מצווה, הליכתו היא בכלל מצווה, וכן מבואר בירושלמי (ביכורים) שאמרו שעומדים לפני נושאי התינוק לברית מילה.
אולם למעשה כתב השיח יצחק שהיות שבספרים הק' מבואר באריכות מעלתו של אדם המגיע לביהכ"נ עטוף בטלית ותפילין, א"כ לזה שכבר לבוש טלית ותפילין צריכים לכבד יותר. ומכל מקום הביא בשם העצי לבנון שאין מכבדים בפתח בית הכנסת, משום דחיובא להקדים שם כל האפשר, ולזאת לא יכבד לאחר שהוא ילך שם לראשונה, וכן ביציאה אין לכבד שזה יצא ראשון, כי כל עוד שישהה בבית הכנסת יותר הוא מצוה.
ופסקי תשובה (שם) כתב לפשוט ספק זה ממשנה בנגעים (פי"ג מ"ט) שמי שנושא הטו"ת בידו, הוא קודם, עיי"ש.
