כלים חד פעמיים אם צריכים טבילה
בשב יעקב (שו"ת סי' לא, הו"ד בפ"ת יו"ד סי' קכ סק"ו) נשאל לענין כלים שהיו נקבעים בזמנם בתוך התנור בשביל מים חמים ללישות עיסות הפת, ולפעמים משתמשים בהם גם לשתיית תה, אם צריכים להטבילם כאשר נלקחים מהגוי. והשיב שאין צריך להטבילם, ושני טעמים בדבר, טעם אחד והוא העיקר שכיון שטעם הטבילה הוא משום שיצא הכלי מטומאת גוי, אם כן אין חיוב לטבול אלא בכלי המקבל טומאה, וכלי תלוש שלבסוף מחברו לקרקע אינו מקבל טומאה, ועוד, שהולכים אחר רוב תשמישו, ורוב תשמיש הכלי אינו לשתיה.
וכתב במנחת יצחק (שו"ת, ח"ה סי' לב) שלפי דעת השב יעקב, הוא הדין שכלי אלומיניום דקים העשויים לשימוש חד פעמי ואחר כך זורקים אותם, שאין צריך לטובלם, וכמו שכתב הרמב"ם (כלים פ"ה ה"ז) שכלים שהוא משתמש בהם ומשליכם אינם מקבלים טומאה. אך הביא שבגידולי טהרה (שו"ת, סי' יז) חלק על דברי השב יעקב, וכתב שאין להביא ראיה מטומאה לדין טבילת כלים, ואין לדימוי זה של טומאה לטבילת כלים שורש בש"ס, ואדרבא מצינו שכיסויי כלים חייבים בטבילה (שו"ע יו"ד סי' קכ ס"ה), ועיי"ש בביאור הגר"א (ס"ק טו), ואילו לענין טומאה הכיסויים טהורים (רמב"ם כלים פ"ט ה"ו).
ובחלקת יעקב (שו"ת, יו"ד סי' מו) כתב להעיר על דברי השב יעקב מסוגייתנו, שהנה מבואר בגמ' לענין כלי הקרוי קוניא שהוא כלי של חרס המצופה במתכת (רש"י ד"ה קוניא), שנחלקו האמוראים אם חייב בטבילה, והסיקה הגמ' שהוא חייב, וכן פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות פי"ז ה"ו), ולענין טומאה וטהרה פסק הרמב"ם (כלים פ"ד ה"ד) שכלי עץ או עצם שיש בהם בית קיבול ומצופים במתכת, והוא הדין כלי חרס המצופים במתכת אינם מקבלים טומאה כלל, נמצאנו למדים שאין לדמות טבילה לטומאה, ועיין בביאור הגר"א (יו"ד סי' קכ ס"ק טז) טעם החילוק לענין ציפוי בין טבילה לטומאה.
ובאז נדברו (שו"ת, ח"ז סי' עא) כתב ליישב את דברי השב יעקב, שדווקא דינים כלליים שאינו דין מיוחד שלומדים מפרשת טומאה וטהרה אנו למדים זה מזה, שכמו שאינו נחשב לכלי לענין טומאה, כמו כן אינו נחשב לכלי לענין טבילת כלים, אבל דין המיוחד שנלמד מפרשת טומאה וטהרה, לא שייך ללמוד טבילת כלים מטומאה. וכגון תלוש שחיברו לקרקע שהוא טהור מתורת כלים, אין כאן לימוד מיוחד אלא מהכתוב 'כלי' שמשמע שצריך להיות דבר המיטלטל, וכמו"כ לענין טבילת כלים אינו כלי, משום שגילתה תורה שרק דבר המיטלטל נקרא כלי, ולכן מה שכתב הרמב"ם שכלי שנעשה להשליכה תיכף אינו מטמא אין זה מהלכות טומאה אלא זה דין בכלי, ובזה למדים לטבילת כלים שאינו כלי ופטור מטבילה, ועל פי זה הסיק שאין צריך לטבול כלים חד פעמיים מאלומיניום וכיו"ב אפילו לכתחילה, כיון שאינם נחשבים לכלים לענין טומאה.
וכן במנחת יצחק (שם) הסיק, שלמעשה יש להקל בכלי אלומיניום הדקים שאין צריכים טבילה, וכן מנהג העולם, שכיון שאין הכלי ראוי לעמוד ימים רבים אינו נחשב לכלי תשמיש, ולענין טבילת כלים צריך שיהיה הכלי נחשב לכלי תשמיש וכמבואר בסוגייתנו. וכן בחלקת יעקב (שם) כתב שלמעשה נוהגים העולם כדברי השב יעקב, שדבר שאינו מקבל טומאה אינו צריך טבילה.
ובתשובות והנהגות (שו"ת, ח"ג סי' רנט) כתב להזהיר, שדווקא אם זורקו מיד אחר שימוש ראשון לא נקרא כלי תשמיש ופטור מטבילה, אבל אם משתמש בו אחר כך שנית, אסור, ואפילו שעיקרו עומד לשימוש חד פעמי, שעל כל פנים נקרא כלי סעודה, וכתב שהיות ורבים לא זורקים את כלי האלומיניום אחרי שימוש של פעם אחת, לכך אפילו אם הוא עצמו זורקו לאחר שימוש אחד צריך טבילה.
