כשרות אבקת ביצים

בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' יד) נשאל בענין כשרות אבקת ביצים, שהיא אבקה המיוצרת על ידי שמייבשים ביצים טריות, ועל ידי זה אפשר בניקל להביאם ממדינה למדינה, ועל כל חבילה נרשם על ידי המפעל [פאבריק] שאבקה זו באה מביצים של תרנגולים. והחשש בכשרות אבקה זו, שאי אפשר להבחין מאיזה ביצים היא עשויה, ואולי היא עשויה מביצים הבאים מעופות טמאים, והרי מבואר בסוגייתנו שמותר לקנות ביצים מן העכו"ם רק כשהוא אומר שהם באים מעוף פלוני שהוא טהור, ומה שרשום על כל חבילה שהיא עשויה מביצים של תרנגולים, אין לסמוך על זה כאילו אמר לנו העכו"ם מעוף פלוני וטהור, כי עדיין יש לחשוש שמא הם מתרנגולים שאין לנו מסורה על כשרותם.
אמנם כתבו התוספות (סד. ד"ה סימנין) שבזמן הזה אין ביצים טמאים מצויין בינינו ואין צריך לחשוש לכך, ולכן נוהגים לקנות ביצים מהגוי אף בלא שיאמר שהם של עוף פלוני שהוא טהור, [וכן כתבו הרשב"א (סד. וכן בתורת הבית ב"ג ש"א סח.) והרא"ש (סי' סא)]. וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' פו ס"ב).
אבל הרמ"א (שם) כתב, שדווקא ביצים השכיחים כביצי תרנגולת מותר לקנות מהגוי, והבינו הש"ך (סק"ז) והט"ז (סק"ה), שדעת הרמ"א להתיר דווקא כשניכר בטביעת עין שהם ביצי תרנגולים, אבל באופן שאי אפשר להבחין בטביעת עין, אסור. והיינו שהוא סובר כהמגיד משנה (מאכ"א פ"ג הי"ט) שהטעם שאנו קונים ביצים מהגוי בלא שאומר של עוף פלוני הוא וטהור, משום שאנו מכירים בטביעת עין את הביצים.
ולכאורה דין אבקת ביצים יהיה תלוי במחלוקת השולחן ערוך והרמ"א, ולדעת הרמ"א יהיה אסור להשתמש בה כיון שאי אפשר להכיר בטביעת עין שהם של עוף טהור. אכן כתב בחלקת יעקב שלמעשה יש להתיר לאכלה, כיון שהט"ז (שם) חולק על פסק הרמ"א, ומביא ראיה ממה שמותר לקנות מעכו"ם פת שנילושה בביצים ולא חוששים לעוף טמא אף שאין בהן טביעת עין, ומוכח שאנו סומכין על שיטות הראשונים שמאחר שאין עוף טמא מצוי, אין לחשוש לזה כלל. ועוד, שהמנחת יעקב (כלל סז סק"א) מבאר, שגם הרמ"א סובר כדעת התוספות שסומכים על הרוב שהם טהורים, ודברי הרמ"א נאמרו דווקא בביצה שלימה בפנינו ורואים שאינה מאותם השכיחים בינינו, ולכך צריך שיכיר בטביעת עין שהיא משל עוף טהור.
אכן זה דווקא באבקה העשויה במדינות אירופה שידוע לנו שאין ביצים טמאים מצויים שם, אבל העשויה בארצות אמריקה אפריקה ואסיה שאין לנו ידיעה עליהם, אין להתיר עד שנחקור על רב חרדי שיתן הסכמתו שידוע לו שנעשית במקומות שאין ביצים טמאים בנמצא.
ועיי"ש עוד מה שכתב מדוע אין לאסור אבקת ביצים מצד הדין שאין לוקחים מעכו"ם ביצים טרופות (יו"ד סי' פו ס"י), וכן מחמת האיסור לאכול ביצה קלופה שעבר עליה לילה.
אך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' סח) דן באריכות בדבר ביצים מוקפאים או אבקת ביצים, והעלה שאף שעכשיו אין ביצי עוף טמא מצויין בינינו, מכל מקום היתר זה שייך רק בסוחרים הרגילים שאינם מאספים לאוצרם רק מאותו מקום ואותה מדינה שנמצאים בה, אבל בבתי התעשיה הגדולים שמאספים ביצים לאלפים ורבבות מכל המביאים להם, בודאי שכיח ג"כ שיביאו להם מהיערות והמדברות, אלא שבשעת הדחק אולי אפשר להקל אם הבתי תעשיה המה במקומות שאין מצויים בהם עופות טמאים, ובצירוף כתב מאושר מהבתי תעשיה [ועדיף גם מהממשלה] שהמה מעוף פלוני וטהור [ואין די במה שיכתבו שהם מתרנגולים, כנ"ל], אבל בלא זה אין להקל. וגם זה רק אם אי אפשר להעמיד ישראל נאמן משגיח בבתי התעשיה. אולם בביצים הבאים מבתי תעשיה שנמצאים במקומות שמצויין שם גם טמאים, בודאי אין שום היתר בלא השגחה מעולה אפילו בשעת הדחק, וגם כתב מאושר מהבתי תעשיה לא יועיל שם.
ובתשובות מנחם משיב (פראנקפורט, ח"ב סי' לט) כתב להקל בזה, על ידי שישלחו איזה ביצים שמהם נעשו החלמונים, עם כתב מאושר מהממשלה שמאלו הביצים של עוף פלוני וטהור נעשו, ואז נוכל לסמוך על זה, כי הממונה דינו כאומן שאינו משקר. ובמנחת יצחק דחה את דבריו, שהגם שבעיקר נאמנות הממונה צדקו דבריו, אבל זה רק כשאפשר לברר, אבל כשאי אפשר לברר על ידי הסימנים אין סומכים עליו, וביותר לפי מה שכתב המנחם משיב בעצמו, שדיבר עם חכמי הטבע ואמרו לו שאף כימאי [כעמיקער] אינו יכול לברר בודאות מאיזה עופות באו הביצים האלו.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' ל) נשאל אם מותר לקנות ביצים בקופסאות שנשברו ונפתחו ביד הסוחרים, והשיב שיש לברר אם הביצים של בית חרושת זה באים ממקום שלא שכיחים ביצים טמאים, ואם יתברר כן, הדברים פשוטים להקל. ועיי"ש עוד שגם אין לחשוש מפני תערובת דם ביצים.
ובארחות רבינו (ח"ג יו"ד אות לב) מובא מכתב מהחזון איש, שלדעתו אין להקל לבריאים להשתמש באבקת ביצים, מפני שדלת העם אינם מבחינים, ועל ידי הגדרים יורגלו בחומר של מאכלות אסורות, ולכן יש להחמיר בכל מה שאפשר, וכמו שרגילים היינו שלא להשתמש בבשר חוץ וכיוצא בזה.