כתיבת סת"ם כלאחר יד

מעשה היה במצרים באחד שתפס הקולמוס בשפתיו, וכתב בו באופן זה. הרמ"ע מפאנו (סי לח) דן בזה וכתב שכתיבה באופן זה פסולה, ואף אם אין סופר אחר באותו מקום, אין לכתוב באופן זה כיון שאין דרך כתיבה בפה.
במג"א (סי' לב ס"ק ה) הביא דבריו ופסק כן לדינא, אולם המור וקציעה תמה על כך, עפ"י הדין המבואר בחליצה שגידמת חולצת בשיניה, והכריע להלכה דלא כהרמ"ע.
אמנם בספר עמודי אש (סי' ו) הביא דברי המור וקציעה, וכתב שהמעיין בגוף דברי הרמ"ע יראה דלא קשיא מידי, שהרי בחליצה מה שצריך יד הוא מדרבנן, משא"כ בתפילין מאי דבעינן יד הוא מדאורייתא, וגרע משמאל דפסול, דאין דרך כתיבה בכך.
והנה בשו"ת הר צבי (או"ח א סי' כה) נשאל על סופר שיש לו יד עקומה ומחזיק עט הכתיבה וכותב בצד גב היד, אם הוא כשר לכתיבת סת"ם.
בתשובתו כתב שאין לומר שכתיבה בגב היד פסולה כמו כתיבה ביד שמאל שהיא פסולה.
ראייה לכך הביא מדברי התוס' בסוגיין (ד"ה לא) לענין מליקה בשן, שכתבו בתירוצם השני שמליקה ביד שמאל גרועה ממליקה בשן, כדאשכחן לענין חליצה (יבמות קה) שגידמת חולצת בשיניה על אף אפילו שבירושלמי משמע שחליצה היא בימין. כך גם בנוגע לכתיבת סת"ם שאין ללמוד מדין פסול כתיבה בשמאל, לפסול כתיבה כלאחר יד.
ראייה נוספת לכך הביא ממה שמצאנו בבן קמצר שכתב כל ד' אותיות השם בבת אחת בד' אצבעותיו כאחד. ועל אף שכל השלשה אותיות הוי כלאחר יד.
אך את הראיה מהתוס' כתב לדחות, שהרי בסיום דבריהם כתבו התוס' לפקפק בראיה מחליצה ששמא בחליצה אין ימין מעכבת אלא הוא רק דין לכתחילה ולכן מועיל חליצה כלאחר יד. משא"כ בדבר שימין מעכב, יתכן שגם כלאחר יד פוסל.
למעשה כתב ההר צבי שבנידון דידן אפילו אם נניח שכל כתיבה כלאחר יד פסולה בסת"ם, עדיין יש לדון בנדון שלפנינו ולומר דמכיון דהאי גברא דרכו בכך דמי לאטר יד, או שמא י"ל דלא דמי לאטר שיש בעולם הרבה אנשים שנבראו כן, אבל במקרה כזה שהוא מקרה משונה אפשר דאזלינן בתר רוב העולם דהוי בכה"ג שלא כדרך כתיבה. וכמבואר בתוס' הנ"ל שהוכיחו דמליקת שן עדיף משמאל מגידמת שחולצת בשיניה. ואם נאמר שפעולה כלאחר יד באיש שדרכו בכך וא"א לעשות פעולה זו באופן אחר דינו כאטר יד, אין הוכחה מגידמת שא"א לה לחלוץ באופן אחר אלא בשיניה ודרכה בכך, למליקה בשן שהיא כלאחר יד, וע"כ שגם במי שדרכו בכך אין לדונו כמו אטר יד אלא אזלינן בזה בתר רוב העולם דהוי בכה"ג כלאחר יד.