לולב ואתרוג שקנה בהקפה ומשלם עבורם אחר החג
במחנה אפרים (הל' מכירה קנין משיכה סי' ב) האריך להוכיח, שקנין המועיל רק מתקנת חכמים אינו מועיל לענין איסורים ומצוות מדאורייתא, ועל כן כתב שהקונים אתרוג למצוה והדמים פורעים רק לאחר החג אינם עושים כהוגן, כיון שמן התורה כסף קונה (חו"מ סי' קצח ס"א) ורק חכמים תיקנו את קנין המשיכה, ואם כן כל זמן שלא נתן דמים עבור האתרוג עדיין האתרוג אינו קנוי לו מדאורייתא ואינו נחשב 'לכם'.
ועל פי דבריו כתב החיד"א (ראש דוד פר' בא דף מז ג) בביאור האמור בפסוק (שמות יב כא) 'משכו וקחו לכם צאן', שלכאורה יש לדקדק הכפילות 'משכו' 'וקחו', וכן מה יורה תיבת 'לכם', ותירץ החיד"א, על פי מה שכבר ביאר במקום אחר שחכמים תקנו שמשיכה קונה, ולכן כסף לבד בלא משיכה אינו קונה אף שהוא קונה מדאורייתא, משום שהפקר ב"ד הפקר [עיין בחולין (פג.) אמר ר' יוחנן, דבר תורה מעות קונות, ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה]. וכיון שלמצוה דאורייתא אין מועיל קנין מדרבנן, לכן בקרבן פסח שהוא מצוה מדאורייתא צריך לעשות שניהם, כסף ומשיכה. וזה הוא האמור 'משכו' במשיכה, 'וקחו' בכסף כמבואר בקדושין (ד:) אין קיחה אלא בכסף, והוא בכדי שיהיה 'לכם', שיהיה קנוי לכם מדאורייתא [ויש לעיין מהנפסק בחו"מ סי' קצט ס"ג, עיי"ש].
אך בשואל ומשיב (שו"ת, מהדו"ד ח"ג סי' כט) כתב, שהנה התוס' בסוגיין (ד"ה יאות) הביאו הגמ' במסכת סוכה (לט.) שהקונה ארבעת המינים מעם הארץ בשנת השמיטה יבקש ממנו שאת האתרוג יתן לו במתנה, לפי שאין מוסרים דמי פירות שביעית לעם הארץ שמא לא יתנהג בהם כפי הדין, ואם הוא אינו רוצה ליתן לו את האתרוג במתנה יעלה במחיר הלולב וישלם עליו ביוקר, על מנת שיתן לו את האתרוג במתנה.
וכתבו התוס', שלפי המבואר בגמ' המעשה שהיה בבית רבי ינאי שהיו לווים פירות שביעית ומחזירים פירות שמינית ולא היה חל עליהם קדושת שביעית, הוא הדין שאפשר לעשות פתרון זה כשקונה ארבעה מינים מעם הארץ, שיבקש ממנו שימכור לו אותם בהקפה, ולאחר שיכלה האתרוג ישלם לו, ואז כבר לא יחולו על הדמים קדושת שביעית. הרי מוכח מדברי התוס' שיכול לקנות את האתרוג במשיכה בלבד ולא יתן עבורו דמים, ואף על פי כן יוצא עימו ידי חובת אתרוג בחג.
