לתת לאדם אחד להיות סנדק לשני בניו
בסוגייתנו מבואר שהקטרת הקטורת מעשירה את הכהן שמקטירה, ולכן מצוה זו היתה חביבה על הכהנים. וברש"י (ד"ה דלא) ציין לדברי הגמרא ביומא (כו.) שמעולם לא שנה אדם בקטורת, דהיינו שלא נתנו לכהן אחד להקטיר פעמיים, שמפני שהקטורת מעשירה את העוסקים בה רצו כל הכהנים לזכות במצוה זו, ולכך תיקנו שמי שהקטיר פעם אחת לא יקטיר שוב.
במהרי"ל (הל' מילה) הביא בשם רבינו פרץ, שנהגו שלא לכבד בסנדקאות אדם אחד לשני בנים. וכתב הטעם לכך, שברית מילה הוא כהקטרת הקטורת, ורגליו של הסנדק נדמו למזבח וכאילו מקטיר קטורת לשמים, וכמו שהקטורת מעשירה את העוסקים בה גם ברית המילה מעשירה את העוסקים בה, ובכללם הסנדק.
ולכן מי שנתן לאדם להיות סנדק לאחד מבניו שוב לא יתן לו סנדקאות בבן נוסף, וכמו שתיקנו בקטורת שמי שהקטיר פעם אחת, לא יקטיר שנית.
ובנודע ביהודה (שו"ת, מהדו"ק יו"ד סי' פו) כתב, אני תמה כי אף שדימה הירכיים של הסנדק למזבח, עדיין מנין לו לדמותו למזבח מקטר קטורת שהוא מזבח הפנימי, ויותר מזה היה לו לדמות למזבח החיצון, ודם הברית לדם הקרבנות שמקומם על מזבח החיצון, והרי בכל הקרבנות לא היה מצריכים כהנים חדשים. וביאר שנראה שיצא לו זה, מהמובא במדרש (ילקוט שמעוני בראשית רמז פא), שבשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידו גבעות מהערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחם לפני הקב"ה כקטורת הסמים וכעולה כליל לאישים, ומבואר במדרש, שהחשיב הקב"ה את ברית המילה לקטורת, ומכאן למד רבינו פרץ שכמו שהקטורת מעשירה גם ברית מילה מעשירה.
אולם כתב שלכאורה יש להקשות על דבריו, שהנה במסכת יומא (כו.) מקשה הגמרא, שגם בעולה נראה מן הכתוב שהיא מעשרת, שנאמר (דברים לג י- יא) 'ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחיך ברך ה' חילו', ו'כליל' הכוונה לעולה, ונאמר ע"ז 'ברך ה' חילו', וא"כ כמו שבקטורת תיקנו שלא ישנה אדם בה, גם בעולה היה להם לתקן שלא יקריב כהן שתי עולות, ומתרצת הגמרא שעולה היא שכיחה משא"כ קטורת, ופירש רש"י (ד"ה הא) שמסתבר שרק על דבר שאינו שכיח אמרה התורה שהוא מעשיר, שאל"כ נמצאו הכל עשירים, ולכך יש לומר שמה שנאמר 'ברך ה' חילו' הוא רק על תחילת הפסוק, על הקטרת הקטורת שלא היה בכל העולם רק במקדש פעמיים בכל יום, ולא על הקרבת העולה. ולפי"ז הקשה הנודע ביהודה, שאם כן מצות ברית מילה יש בכל גבול ישראל בכל יום הרבה מאד, וא"כ אינה מעשרת, שעל דבר שכיח אין אומרים שהוא מעשיר.
וכתב, שאולי יש לומר בהיחשב נגד זה שקטורת לא שייכת אלא רק בכהנים והמה מתי מספר נגד כלל ישראל, ומצות מילה אף שיש הרבה בכל יום אבל הזוכים הראויים לזכות במצוה הם גם הרבה מאוד שכל ישראל ראויים לזה, וריבוי כל ישראל כנגד הכהנים יתכן שהוא כמו ריבוי מצות מילה נגד הקטורת, ולכך מצות מילה נחשבת כמצוה שאינה שכיחה ויש לומר שהיא מעשירה. ועפ"ז כתב שאולי יש לבאר בזה מה שרק על הסנדק כתב הרבינו פרץ שלא יתן לאחד פעמיים, אבל מוהל לא מצינו להקפיד, שהיות שלא כל אחד יכול להיות מוהל שצריך אומן ובקי, אין הרבה הראויים לכך, ומצות מילה היא שכיחה לגביהם יותר מקטורת לגבי כהנים ולכן אינה מעשרת.
עוד הביא שהתוספות ישנים (יומא שם ד"ה עולה) ביארו בתירוץ הגמרא שם באופן אחר, שכיון שעולה היא שכיחה לכן לא היו צריכים לתקן בה שלא ישנה בה אדם, כיון שכל אחד שרוצה יכול להתנדב עולה ולהביאה, אבל קטורת אינה באה בנדבה וכמובא בסוגייתנו, אבל באמת גם העולה מעשרת, וזה גם שיטת התוספות בסוגייתנו (ד"ה דלא) שכתבו שגם הקרבת עולה מעשרת. ולפי שיטתם לא קשה הקושיא כלל.
ומכל מקום הסיק, שכל הדברים הללו אין להם שורש בגמרא והכל רק דרך דרוש ורמז, ולא לעיכוב ולא למנהג קבוע, ובכל מדינת פולין אין מדקדקין בזה ובהרבה מקומות הרב הקבוע הוא חיוב לסנדק תמיד, וגם פה בקהילתנו אין הכל מקפידין בזה.
