מי שאין לו אלא מצה עשירה
בסוגייתנו מבואר שכל המנחות היו באות מצה, והיה צריך לשמרן שלא תהיינה חמץ. ומכל מקום היו נילושות בשמן, ומבואר בזה שמצה שנילושה בשמן אף היא נקראת מצה.
מכאן למד המהר"ל בגבורות ה' (פמ"ח), שאף לענין אכילת מצה בליל פסח שנאמר בו (שמות יב יח) 'בערב תאכלו מצות', הדין נותן שיוצאים ידי חובה במצה עשירה, דהיינו שנילושה במי פירות, שהרי שמן אף הוא ממי פירות, ומצה שנילושה בו חשובה מצה לענין מנחות, ואף לענין מצה של פסח מצה עשירה מצה היא.
ואף על פי שמצוה לאכול 'לחם עוני' (דברים טז ג), ומצוה זו אינה מתקיימת באכילת מצה עשירה, כמו שמבואר בגמרא (פסחים לו.) ובשו"ע (או"ח סי' תסב ס"א), מכל מקום מי שאין לו מצה אלא מצה עשירה בלבד, ואינו יכול לקיים מצות אכילת לחם עוני, יש לו לקיים על כל פנים מצות אכילת מצה, ומצוה זו מתקיימת גם במצה עשירה.
ועל פי זה כתב המהר"ל שבערב פסח בזמן שאסור לאכול מצה שיוצאים בה ידי חובה, אסור לאכול גם מצה עשירה, כיון שגם בה יוצאים ידי חובת מצה. אך אם לש את המצה בלי מים כלל, אלא במי פירות לבדם, אין שם מצה עליה מפני שאינה יכולה לבא לידי חימוץ כלל ואין יוצאים בה ידי חובה, ומצה זו היא שהתירוה הראשונים באכילה בערב פסח. וראה בשו"ת אבני נזר (או"ח, סי' שעו אות ג) במה שכתב לפי דבריו בטעם הדבר שבשאר ימות הפסח מותר לאכול מצה שנילושה במי פירות לבדם.
ובמגן אברהם (סי' תעא סק"ה) הביא דברי מהר"ל, וחלק עליו והוכיח שמצה שנילושה בשמן במדה מרובה אין לה דין מצה כלל, ודין לחם עוני ממעט שאפילו אם המצה נילושה עם מי פירות ועם מים, אין יוצאים בה ידי חובה, ורק אם יש בה מעט מן המעט שמן יוצא יד"ח.
ובחידושי הגרי"ז על הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ו הל"ה) הוכיח מלשונות הרמב"ם, שמצה עשירה יש איסור באכילתה, ודין לחם עוני אינו תנאי בלבד במצה, שרק אם עניה היא הרי היא כשירה ואם לאו אינה כשירה, אלא דין הוא לקיים זכרון ללחם עוני שבמצרים, וזכרון זה נעשה על ידי כך שביום הראשון אין אוכלים מצה אחרת אלא לחם עוני בלבד. וכתב באוצר הידיעות אסיפת גרשון (מערכת פסח אות ז), שאף על פי שהמתנגדים הקילו באכילת געבראקס [שרויה, וראה בארוכה להלן (נז:)], מכל מקום הבית הלוי והגר"ח מבריסק היו נמנעים מלאכול געבראקס ביום הראשון של פסח, לפי שסברו שמצה עשירה היא, וחששו לדעת הרמב"ם שיש איסור בפני עצמו באכילת מצה עשירה ביום הראשון של פסח, גם כשאין אוכלים אותה בתורת מצה של ליל הסדר, וחומרא זו קיבלוה ממהר"ח מוואלוז'ין. והגר"א קוטלר החמיר שלא לאכול בכל ימות הפסח מצה שרויה, על פי דעת הנימוקי יוסף שאין יוצאים מצות מצה במצה עשירה, וצריך לחם עוני בכל ימות החג.
ולמעשה, כיון שאף המהר"ל לא הכשיר אלא מצה עשירה שנילושה עם מים, אין מצוי דין זה, שכבר פסק בשו"ע (או"ח סי' תסב ס"ב) שמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה, הילכך אין ללוש בהם, אלא שאם לש בהם יאפה מיד. והנוהגים כרמ"א אין אוכלים בפסח אפילו מצה שנילושה במי פירות בלי מים, מחמת חשש חימוץ, כמו שכתב הרמ"א (שם ס"ד), שחוששים לדעת הסוברים שמי פירות לבדם גם כן מחמיצים, וממהרים ג"כ להחמיץ, ועוד חוששים שמא נתערב בהם מעט מים, שבאופן זה לדברי הכל הם מחמיצים (משנ"ב שם ס"ק טו).
