מי שאינו יכול לכוין בתפילתו, אם יתפלל

בתורה לשמה (שו"ת, סי' יז) נשאל אודות אדם שאינו יכול לכוין בתפילתו, אם יתפלל או לא, שהרי מכיון שאינו יכול לכוין לכאורה אין טעם בתפילתו, שהרי אמרו (ראה צדה לדרך מאמר א ח"א פ"ה) תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, ואם כן כשהוא טרוד ואינו יכול לכוין לא יתפלל. וכן יש לחקור לגבי מי שאינו יודע את כוונות התפילה לפי האריז"ל, או במעשה מצוות אינו יודע את דעת עומק כוונתם אלא עושה המצוות בפשיטות, אם כן נמצא שלא עשה מימיו מצוה ותפילה שלימה, ובאמת בני עליה היודעים בסוד ה' מועטים הם, אם כן חס וחלילה רוב ישראל וגם הכשרים שבהם אינם עושים את המצוות והתפילות בשלימות, וכי יתכן לומר שכל הדור חסר לגמרי.
והשיב, שאם האדם טרוד ואינו יכול לכוין בתפילתו, בכל זאת יתפלל, כי אין דוחין את תפילתו מכיון שהוא אנוס. ולענין מי שמכוין את פשטות הדברים ואינו יודע בסוד ה', אמנם האדם חייב לטרוח ולעסוק בקבלה ללמוד את סוד ה', אולם מכל מקום מי שלא זכה לחכמה הזאת והוא מכוין בפשט הדברים בלבד ועושה את המצוות כמו שהורונו חז"ל, הרי תפילותיו ומצוותיו שלימות ואינם חסרות. ולפיכך הזהירו הקדמונים לומר פסוק 'ויהי נועם' (תהילים צ יז) קודם כל מצוה וקודם כל תפילה ועסק התורה, שבאמירת פסוק זה תתעורר תפילת דוד שביקש שאף שלא כיון האדם את סודות המצוה, תעלה לו לרצון. וגם הזהירו שיאמר קודם כל עשיית מצוה, שעושה מצוה זו כמו שציוונו ה' בתורתו הקדושה. ויאמר גם כן, הריני עושה מצוה זו לעשות נחת רוח ליוצרינו, ולקיים כוונת בוראינו.
והביא שבתשובת רבינו חיים ב"ר יצחק, והוא במהר"ח אור זרוע (שו"ת, סי' לה) כתב, שמבואר בסוגייתנו שגל שנתלש ובו ארבעים סאה, ויושב האדם ומצפה אימתי יתלש הגל ויפול על הכלים, מועילה כוונתו והכלים נטהרו. ומוכח, שכשרואה ומכוין הרי זה נקרא כוונה, ומועיל לענין טהרה. ועוד הוכיח במהר"ח אור זרוע, שבנדה שנאנסה וטבלה, אם חברתה כיוונה עליה שתטבול עולה לה הטבילה, ומשמע שאפילו אם חברתה לא הטבילה אותה בידים, כוונת חברתה מועילה לה. וכתב עוד, שכמו כן אם אשה לשה מצה של מצוה בפסח, ושמרתו מחימוץ ולא שמרתו לשם מצת מצוה, ואדם אחר שעמד שם חישב לשם מצת מצוה, מועילה כוונתו זו, כמו שבטבילה מועילה כוונת האחר לטובל.
ולפי זה כתב בתורה לשמה, שאף לענין הכוונה בתפילה כן הוא, שאם מצאנו שמועילה כוונת אחרים כלפיו, כל שכן שכוונתו ומחשבתו של הקב"ה כביכול על כך תועיל, הגם שאין אנחנו יודעים לסדר את כוונות הסוד במצוה ובתפילה, מכל מקום הקב"ה ישלים את הדבר, כי לפניו אנחנו עושים הכל, וממנו הכל ושלו הכל. ולכן אנחנו אומרים בתחילת כל דבר 'ויהי נועם ה' אלקינו עלינו', ועל ידי כך 'ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו'.