מעלת התפילה בבית הכנסת
בטור (או"ח סי' צ) כתב, לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הציבור, וכפי שאמר רבי יוחנן אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, והפירוש, עם הציבור.
וכתב הבית יוסף (ד"ה לא) שמשמע מדברי הטור שרק בתפילה עם הציבור יש מעלה, אבל בתפילה ביחידות בבית הכנסת אין שום מעלה, ואין חילוק אם מתפלל בביתו או בבית הכנסת. אך רבינו יונה (ברכות ח. ד"ה אימתי) כתב בשם הגאונים, שאפילו כשאין הציבור מתפללים יש לו לאדם להתפלל בבית הכנסת, מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת ציבור.
וביאר הב"ח (ס"ו) שהיתה לפניהם הגירסא בגמרא (ברכות ח.) אמר רבי יוחנן אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר (תהלים סט יד) 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון', אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין, וכן היא גירסת הרי"ף (ברכות שם), ונחלקו בפירושה, דעת הטור שאין התפילה נשמעת אלא בבית הכנסת ובשעה שהציבור מתפללים, ודעת הגאונים שאף מי שמתפלל יחידי אין תפילתו נשמעת אלא בבית הכנסת, וכן המתפלל בציבור אף על פי שאינו מתפלל בבית הכנסת, תפילתו נשמעת. השולחן ערוך (שם סי' צ ס"ט) פסק כדעת הגאונים ורבינו יונה, שאף הנאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, יתפלל בבית הכנסת.
בדרושי הצל"ח (דרוש ו אות ח) כתב לבאר מעלת התפילה בבית הכנסת [אפילו ביחידות], שהנה הובא במשנתינו שיש פסולי המוקדשין שאם עלו לא ירדו ויש פסולי המוקדשין שגם אם עלו ירדו, ומבארת המשנה הכלל בזה, שכל שפסולו בקודש הקודש מקבלו, וכל שאין פסולו בקודש אין הקודש מקבלו. וכידוע התפילה היא במקום קרבן ונקראת עבודה דוגמת הקרבן, וכמו שכתוב (דברים יא יג) 'לעבדו בכל לבבכם', והנה דרשו חז"ל (תענית ב.) איזו עבודה שבלב זו תפילה, ואם כן אחר כוונת הלב הן הדברים, ואם ליבו בל עימו הרי הוא כמחשב מחשבת חוץ בקרבן והוא פסולי המוקדשין, ולכך כשאדם מתפלל בבית הכנסת שהוא מקום קדוש, אף אם בא איזה מחשבת חוץ נקרא פסולו בקודש והקודש מקבלו, אבל כשמתפלל חוץ לבית הכנסת, אין פסולו בקודש ואין הקודש מקבלו.
