מצות מכונה ללחם משנה
בירושת פליטה (סי' א) לר' מרדכי אפרים פישל סופר זוסמאן ראב"ד בודאפעסט, דן בדבר מצות מכונה שבעודן עיסה, לפני כניסתן לתנור, מחוברות זו לזו עדיין כעין ס"מ ומפורדות ברובן, וגם במקום החיבור מנוקבים המה בנקבים גדולים, ע"מ להפרידן אחרי האפייה זו מזו, וכך נאפות המצות בתנור בעודן מחוברות ורק אחר כך מפרידים אותן, אם יש לחשוש שאין זו מצה שלימה לענין לחם משנה ונקראת רק פרוסה, כיון שדנים כל המצות המחוברות כמצה אחת גדולה, ואחר כך כשחילקו אותן הרי הן כפרוסות מצה, ואינן מצה שלימה.
וכתב, שחומרא יתירה היא כמעט בלי יסוד לדונה בפרוסה ולא כמצה שלימה, כיון שאינו עשוי לשם חיבור רק כדי שאחד ימשוך את חבירו, והרי עושים מעשה להפרידו ע"י זה שמנקבים אותם. ועוד שכל העומד להיחתך כחתוך הוא, וכיון שמיד מנקבים את הנקבים כדי להפרידם, הרי הם חשובים מתחילה כחתוכים. והביא דברי השער אפרים והחכם צבי שנקטו שאין העומד להיחתך נחשב כחתוך לענין לחם משנה, וכמו שהובא לעיל, אך הביא שרבים הם החולקים עליהם, כמו שכתב באור זרוע (ע"ז סי' רעט ורפ), ובבית שמואל (סי' קכד סק"ב) בדעת הרמ"א (שם ס"א), ובמקום שמואל (הובא לעיל), ובשיבת ציון (שו"ת, סי' יז) ובעוד אחרונים.
וכתב, שאף החולקים על סברא זו, ופוסקים להלכה שאין אומרים כל העומד להיחתך כחתוך, יודו בנידון זה כיון שאינו מחוסר מעשה הפרדה ע"י אדם, אלא המצות נפרדות מאליהן אחרי האפייה ע"י המכונה. ולא חלקו חכמים על ר' שמעון אלא במקום שהחיתוך צריך להיעשות על ידי אדם.
אך מהר"י שטייף (שם סי' ב) חשש במצות מכונה שנחשבות כפרוסה ולא כשלימה. ועל מה שכתב ראב"ד בודאפעסט שכל העומד להיחתך כחתוך, כתב שאין אומרים כן אלא בדבר שמצותו להיחתך, וכדברי התוס' [ראה מה שהובא לעיל מדבריהם ומדברי השער המלך]. וכתב עוד, שנראה שכאן לדעת הכל לא יחשיבו את המצות כחתוכות מתחילה, שרק אם בשעה זו כבר ראוי ועומד להיחתך יש לדונו כחתוך מאותה שעה, אבל במצות אלו הרי בשעת האפיה אדרבה אינם עומדים להיחתך, שהרי באותה שעה צריך שיהיו מחוברים כדי שימשכו המצות לתוך התנור זו על ידי זו, ואם כן אי אפשר לדונם כחתוכים באותה שעה.
