מקום הבימה באמצע בית הכנסת
כתב הרמב"ם (תפילה ונשיאת כפים פי"א ה"ג), מעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם, וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם. וכתב הכסף משנה, ואל תשיבני מהבימות שבונים בימים האלו בקצת מקומות בסוף בית הכנסת ולא באמצע וכן התיבות שעליהם מניחים התורה שהם בסוף הבימות לא באמצע, כי העמדה באמצע אינו מהחיוב אך הכל לפי המקום והזמן שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאד היו צריכים להעמיד הבימה באמצע כדי להשמיע לכל העם.
אבל בזמנים הללו שבעוונותינו בתי כנסיות שלנו הם קטנים וכל העם שומעים, יותר נוי הוא להיות לצד אחד מלהיות באמצע. ומבואר שדעת הכסף משנה שאין חיוב כלל להעמיד הבימה באמצע בית הכנסת אלא כדי שיוכלו כל המתפללים לשמוע בשוה, ולכן אין צריך להקפיד בזה אלא בבתי כנסיות גדולים, אבל בבתי כנסיות קטנים שגם אם הבימה בצד כולם שומעים אין צריך להקפיד בזה. וכן כתב במאמר מרדכי (סי' קנ סק"ג) שהמנהג שלהם הוא שהבימה של בית הכנסת היא בסוף בית הכנסת ולא באמצע, וכדברי הכסף משנה.
אך בחתם סופר (שו"ת או"ח סי' כח) כתב על דברי הכסף משנה, שאף כי יפה הורה ללמד זכות על קהלות שנוהגים להעמיד הבימה שלא באמצע בית הכנסת מכל מקום נראה שנשתבשו קהלות אלו בזה, ומסברא נראה שהבימה צריכה להיות באמצע כמו המזבח כיון שאנו מחזיקים הבימה כמזבח משום שקוראים עליה בספר תורה פרשת הקרבנות, שמפני כן נוהגים להקיף ולסבב הבימה בחג הסוכות, דוגמא למה שהיו מקיפים ומסבבים את המזבח (רמב"ם לולב פ"ז הכ"ג) . והוסיף שיש לדמות את הבימה למזבח הפנימי שהיה בהיכל, שהוא מזבח מקטר קטורת, שהיה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשלחן, וכיון שהבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי ראוי להעמידה באמצע בית הכנסת לדמותו לבית המקדש ככל האפשר ואין לנו לשנות במקדש מעט שלנו, ומה גם שהחדש אסור מן התורה בכל מקום. וכן כתב הנצי"ב במשיב דבר (שו"ת או"ח סי' טו) . (וראה עוד שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' ג, שו"ת כנף רננה סי' ט) .
ובקובץ תורה מציון (שנה שניה חוברת ב סי' ב) וכן בקובץ כנסת הגדולה (סובאלסקי, מחברת ראשונה דף מה, הו"ד בשדי חמד אסיפת דינים מערכת בהכ"נ אות יג) , הביא הג"ר אלכסנדר משה לפידות־זאהן אב"ד ראסיין שתמהו הפריצים [החפשים בעתוניהם] על החת"ס במה שכתב שהבימה היא דוגמת המזבח שהיה באמצע, שהרי בסוגייתנו נחלקו התנאים במקום של המזבח החיצון, ולהלכה המזבח בדרום עמד, ומה שכתב החתם סופר שהמזבח עמד באמצע הוא מזבח הפנימי, והבימה היא כנגד המזבח החיצון שאותו היו מסבבים, והוא לא היה באמצע. וכתב שטח עיניהם מראות שלא על אמצע הרוחב מצפון לדרום אנו דנים, אלא על האורך ממזרח למערב, ואכן היה המזבח החיצון באמצע האורך ממזרח למערב. וגם בבית הכנסת עיקר הקפידא היא שיהיה המזבח באמצע האורך ממזרח למערב, שלא יקבעוהו על יד ארון הקודש במזרח, ולא במערב בית הכנסת.
וגם בזכר יהוסף (שו"ת סי' לה) הביא מכתבי העתים שהעירו על החתם סופר שפתח במזבח החיצון שאותו היו מקיפים והוא לא היה באמצע ההיכל, וסיים במזבח הקטורת שאותו לא היו מקיפים ולא מצאנו שבימת בית הכנסת דומה לו, ורק הוא היה באמצע ההיכל. וכתב שהחתם סופר נקט הטעם על העמדת הבימה באמצע כמזבח הפנימי, ועל שאנו מסבבים אותה בחג הסוכות כמו שסבבו למזבח החיצון, ושני הדברים נכונים. ויש שביארו בכוונת החתם סופר שהבימה היא גם כנגד מזבח הפנימי שהיו מקטירים עליו את הקטורת, על שם הכתוב (תהלים קמא ב) 'תכון תפילתי קטורת לפניך'.
ובענין מקום הבימה בבית הכנסת נתחבר באותו הזמן ספר מחולת המחנים, המאריך בבירור האיסור לשנות מהמנהג, וכתב בפתיחת הספר, שרבים יאמרו וישאלו לאמר אמור נא לנו איסור באלו הדברים, איה יסודם איפה תכונתם, ובאמת השאלה הזאת היא שאלת זמרי בן סלוא, אשר בקש מרבינו משה שיאמר לו איסור לבעול בת אל נכר, והנה בתורה לא נזכר איסור הזה טרם מעשה פנחס שראינו שהרג לזמרי ושבחו ה', וזולת זה טרם מעשה הזאת לא נזכר האיסור בתורה, ואמנם היה הלכה למשה מסיני, וזה לא האמין זמרי, ולכן שאל לו זו אסורה או מותרת, כלומר אמור לי דבר ברור איסור מבורר, והנה אמנם מה צורך להזכיר על זה איסור, והלא תכלית הבעילה היא לקיום המין והבועל בת אל נכר יטע כלאים בכרם בית ה', כי תוליד ותגדל בן לע"ז, והשואל על זה לומר לו איסור הוא מוטעה מאוד, וכן השואלים האלו לאמר להם דבר ברור מה האיסור ליטע מנהגי דת אחרת בכרם בית ישראל מגונים המה מאד, הזאת צריכה לפנים או לשאלה, והלא הוא ממש שאלת זמרי בן סלוא, ששאל זה אסורה או מותרת, וכל אלו מעשה זמרי המה להתערב דת בדת, מנהג במנהג, ונימוס בנימוס, כל זה איסור גמור מן התורה כמה לאוין מפורשים כמבואר לפנינו בסימן א'.
