נטילת ידים בכלים חד פעמיים

בסוגייתנו מבואר שבנטילת ידים צריך להקפיד שתהיה הנטילה מתוך כלי דווקא, ושברי כלים שאינם מקבלים טומאה אין נוטלים מהם לידים. ובבית יוסף (או"ח סי' קנט ד"ה אין נוטלין) כתב, שמכאן המקור למה שנפסק להלכה שאין נוטלים לידים אלא מכלי, והביא הטעם בשם הרשב"א (ד"ה האי אריתא) בשם הלכות גדולות (ברכות סוף פ"ו), שמה שמקפידים על כלי הוא אסמכתא דרבנן, שדימו נטילת ידים למי חטאת או לקידוש ידים ורגלים שבמקדש. והאחרונים דנו בגדר החידוש שבסוגייתנו יותר מהמשנה המפורשת במסכת ידים (פ"א מ"ב) שאין נוטלים לידים אלא מכלי, וראה במה שכתב בזה בפתחא זוטא (נטילת ידים, שם סי' קנט סק"א) שבמשנה לא מבואר בפירוש שהנטילה פסולה אם היתה שלא ע"י כלי, והחידוש בסוגייתנו הוא שצריך שיהיה הכלי שלם ושצריך להקפיד בכך, ואין זה דין לכתחילה בלבד.
והפוסקים דנו אם יכולים ליטול נטילת ידים מכלי נייר ופלסטיק דק, שהרגילות היא שמשתמשים בהם פעם אחת ואחר כך זורקים אותם, ועיקר הנידונים בכלים אלו, מיוסדים על פי מה שיש לדון בהם לענין קבלת טומאה כיון שאינם חשובים, ובענין מה שכלי נייר אינם עשויים להחזיק מים בלי חיזוק מיוחד שעושים להם, וכמו שיבואר.
בשרגא המאיר (נטילת ידים סי' קנט ס"ד, נדפס בסוף פתחא זוטא נטילת ידים) כתב, שהנמצא בדרך ואין לו אלא כלי פלאסטיק רכים, יכול ליטול בהם את ידיו. אבל אם יש לו כלי חשוב יש להחמיר שלא ליטול בהם. וגם בכלים מנייר שנמשחו עם פראפין שעל ידי זה יכולים לקבל מים, ונעשו לשם כך שיוכלו לשתות בהם, יש להתיר ליטול רק בשעת הדחק גדול. ובביאור הדברים כתב, שכיון שלענין נטילת ידים צריך כלי חשוב, שזהו ביאור מה שאמרו בסוגייתנו 'קפדיתו אמנא', דהיינו שיהיה כלי שלם וחשוב, וכתב בים של שלמה (סי' כז, סי' לב) שלענין נטילת ידים אינו תלוי במה שיכול לקבל רביעית ונקרא כלי לענין טומאה, אלא שחכמים תיקנו כלי חשוב הראוי לנטילה. ואם כן לכתחילה אין ליטול בהם את הידים בכלים אלו כיון שאינם חשובים, שהרי משליכים אותם מיד. ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ב סי' פ) הביא בזה עוד מדברי היד הקטנה (מנחת עני הלכות ברכות פ"ז אות לד) שהאריך בענין זה שצריך שיהיה הכלי כלי חשוב.
ועל דרך זה כתב באור לציון (שו"ת, ח"ב פי"א ס"ו), שכיון שלענין קבלת טומאה פסק הרמב"ם (כלים פ"ה ה"ז) שכלי שדעתו לזרקו אינו מקבל טומאה, אם כן גם לענין נטילת ידים אין זה כלי חשוב אם דעתו להשליכו. ולכן אין ליטול ידים בכלי העומד לזריקה, ורק אם מייחד אותו לתשמיש קבוע חשוב ודאי כלי ויכול ליטול בו ידיו. ומכל מקום כתב, שבדיעבד כשאינו מוצא כלי אחר יוכל לסמוך על המביאים ראיות להתיר ויטול ידיו בכלי זה, אבל לא יברך, ואין צריך לכרוך ידיו במפה. ובמקום שאפשר טוב יותר שייחד את הכלי לשימוש רב פעמי ואז יוכל ליטול ידיו בברכה.
אך הגה"צ מפאפא בהסכמתו לשרגא המאיר (נדפס גם בשו"ת ויען יוסף ח"א סי' סה) כתב, שגם לפי מה שכתב הים של שלמה שצריך כלי חשוב, נראה שאין החשיבות תלויה אם נעשה מדבר זול, אלא הכוונה היא שהתשמיש שלהם יהיה חשוב, וכוסות אלו כשרים לנטילה, כיון שבשעת הסעודה תשמישם חשוב וכולם שותים מהם, כאשר אנו רואים בסעודות גדולות. וכן פסקו בשו"ת וישב משה (ח"ב סי' סה) ובשו"ת באר משה (ח"ג סי' נה, ח"ה סי' מא-מג) להקל בזה לענין נטילת ידים אף לכתחילה [אך מכל מקום יש הידור שלא ליטול בהם וכדלהלן]. וע"ע בשו"ת פאת שדך (סי' לא) ואז נדברו (ח"ו סי' מח) שהקילו בזה.
ובשרגא המאיר (בשו"ת שם) כתב, שדיבר עם בעל הדברי יואל מסאטמאר בהלכה זו, והסכים עמו שאין לעשות קידוש ולא ליטול לידים בכל כלים שעומדים להשליכם, כיון שאינם חשובים. ובסוף תשובתו כתב שמכל מקום אין לומר שאסור ליטול בהם, אלא שיש להחמיר שלא ליטול בהם. וכן כתב בשמו במשנת יעקב (קאפיש, ח"א סי' ו אות ח). אך בוישב משה (שם) כתב, ששמע ממקורות נאמנים שהרה"ג מקאפיש זצ"ל דן בענין אחר לפני בעל הדברי יואל, ובאמצע הענין העלה גם שאלה זאת לפניו, ולא ענה לו דבר רק הסב הפלפול לענין אחר כדרך כמה גדולים, ואין להביא משתיקה כזו ראיה לשום פנים, והשומע שמע ולא דק. ובעצמו היה מחמיר בדבר, אך לא מעיקר הדין אלא להידור בלבד.