נטילת ידים לסעודה על ידי שכשוך ידיו בכלי
כתב בשולחן ערוך (או"ח סי' קנט ס"ח) לענין נטילת ידים לסעודה, אם הכניס ידיו לתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם, אם הכלי מחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה. ואם אינו מחובר לקרקע, יש אומרים שעלתה לו נטילה ויש אומרים שלא עלתה לו, ובשעת הדחק יכול לסמוך על דברי המתירים. ואם אחר כך נזדמן לו ליטול בדרך נטילה, חוזר ונוטל ידיו שנית בלא ברכה.
דעת היש אומרים שעלתה לו נטילה על ידי שכשוך, היא דעת הבה"ג (ברכות י.) והביאוהו התוספות (חולין קז. ד"ה דלא אתו) והרא"ש (חולין פ"ח סי' יג), וכתבו שטעמו משום שבסוגייתנו הסתפקה הגמרא אם כהן יכול לקדש ידיו ורגליו בתוך הכיור.
והצד לפסול קידוש ידים ורגלים בשכשוך בתוך הכיור, הוא משום שלענין קידוש ידים ורגלים אמרה התורה (שמות ל יט) 'ממנו' ולא בתוכו, ומשמע שרק בקידוש ידים ורגלים הסתפקו משום שנאמר 'ממנו', אבל בנטילת ידים אפילו בתוכו מותר.
ומכל מקום אפילו לפי דעתו אסור לשכשך ידיו בתוך כלי המחובר לקרקע, משום שהם מים שאובים ופסולים לנטילה.
ודעת רוב הראשונים החולקים על הבה"ג, מבואר בדברי רבינו בחיי בכד הקמח (ערך ברכה) שהם סוברים שהלכות נטילת ידים נלמדות מהלכות קידוש ידים ורגלים. וז"ל, הברכה הראשונה נטילת ידים צריך שיוריד המים על ידיו לא שישכשך ידיו במים, וכן אמרו ז"ל, מי שהוא על שפת הנהר ואין לו כלי שישפוך על ידיו יטול מן המים בידו אחת וישפוך על השניה, ולא ישכשך ידיו במים, וטעם הדבר שהכתוב אומר (שמות ל יט) 'ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם', לא אמר הכתוב בו אלא ממנו, כי לא היה אפשר לו לכהן לשכשך ידיו במי הכיור אלא היה שופך מן הכיור על ידיו ואחר כך עובד עבודה. ויש ראשונים שדחו ראייתו באופנים אחרים.
וכיון שרוב הראשונים חולקים על הבה"ג, כתב בשולחן ערוך שרק בשעת הדחק אפשר לסמוך על נטילה זו, וכדלעיל. ובמשנה ברורה (ס"ק נו) הביא דברי הט"ז בשם מהרש"ל שחולק על השולחן ערוך, ודעתו שגם בשעת הדחק אין לסמוך על דעת הבה"ג, כיון שכל הפוסקים חולקים עליו, וכן משמע מהגר"א. וכתב המשנה ברורה שאפילו מי שירצה לסמוך בשעת הדחק להקל כדברי השולחן ערוך, מכל מקום לא יברך על נטילה זו, וכן הביא בשם שולחן ערוך הרב וחיי אדם, וכתבו שיאכל אז על ידי שיכרוך ידיו במפה.
אמנם בספר מחשבות בעצה (סי' ט ח:) כתב אופן שבו יש לצרף דעת הבה"ג להלכה, והוא במי שהולך בדרך וצריך ליטול ידיו, ואין לו אלא כלי אחד שהוא פגום בשפתו ואינו יכול להשיג כלי אחר, ויש אומרים שכלי שהוא פגום בשפתו פסול לנטילת ידים אפילו אם נפגם בפגימה קטנה בלבד, וכתב שנראה ליתן עצה להחרדים שחוששים ליטול בכלי פגום בשפתו אף פגימה קטנה, שאחר הנטילה מכלי זה יחזור וישכשך ידיו בתוך הכלי, שלמטה מהנקב חשוב כלי אם מחזיק רביעית מהנקב או הפגימה ולמטה, ואם כן יש לצרף את דעת הבה"ג שמותר לשכשך ידיו בתוך הכלי ועלתה לו נטילה, ובודאי שלדעתו מותר לשכשך ידיו בתוך הכלי אף כשפגום בשפתו, שעל כל פנים מהנקב והפגימה ולמטה הרי הוא חשוב כלי.
