נשים וקטנים בעשיית ציצית
בשולחן ערוך (או"ח סי' יד ס"א) פסק המחבר, שהאשה כשרה לעשות ציצית. אולם הרמ"א כתב שיש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחלה.
בביאור דעת היש מחמירים כתב המג"א (סק"א) שדעתם כדעת רבינו תם הסובר שכל מצווה שאין האשה מחוייבת בה, אינה רשאית לעשותה, ולפי זה כתב המג"א שגם קטן היות שאינו מחוייב בציצית, גם הוא אינו בעשיית ציצית.
אולם הרבה פוסקים כתבו שאף לדעת רבינו תם אין קטן פסול, כיון שכשיגדיל יתחייב בציצית, ודברי רבינו תם אינם אמורים אלא בנוגע לאשה שלעולם אינה חייבת במצוות, (עיין כת"ס סי' א, ומשנ"ב סק"ד בשם הארצות החיים, ועוד).
למעשה כתבו הפוסקים (ביאור הלכה סי' יד ד"ה להצריך) שלכתחילה ראוי להמנע מלעשות ציצית ע"י קטן, שהרי המג"א נקט כדעות הראשונים שמי שאינו מחויב במצוה אינו כשר לעשיה.
כל זה בנוגע לעשיית הקטן ציציות עבור אחרים, אך אם עושה הציציות לעצמו, כתב הביאור הלכה (שם) שאין בכך כל חשש אם כבר הגיע לחינוך, ויתירה מזו כתב שגם כשכבר נעשה בן י"ג שנה אינו צריך להתיר הציציות שעשה אם יודע בעצמו שהטילם לשמה. מפני שכל שעשה כבר הרי זה כדיעבד.
אך בשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' סג) הקשה, כיצד מועיל מעשה הקטן, והלא צריך כוונה לשמה, אולם למעשה כתב כדעת הביאור הלכה, והוכיח כן ממה שאמרו בסוגיין שמעשה שאי אפשר לפרש בעניין אחר, גם קטן יכול לעשותו, ועל כן תליית ציצית שאי אפשר לפרשה בעניין אחר הרי היא בכלל 'עשיה' אף אם עשאה קטן.
אולם בשו"ת אבני זכרון (פפעפפער, ח"ב סי' ה) נקט שאף הקטן עצמו לכשיגדיל לא יברך על ציצית שעשה, מפני שאינו עושה לשמה, אלא א"כ היה גדול עומד על גביו בשעת העשייה. ועיי"ש עוד מה שכתב בזה.
