נתינת טיפ לפועל ונהג מונית [טעקסי] נכרי

בבאר משה (שו"ת, ח"ג סי' קיז) נשאל אם מותר לתת לנהג מונית נכרי, תוספת מעות הנקרא 'טיפ' שמוסיפים לו על דמי הנסיעה, אם יש בכך משום איסור 'לא תחנם' שאסור ליתן מתנת חנם לנכרי, וכמבואר בסוגיין. והשיב שמותר ליתן, ודימה זאת לנכרי שכינו או מכרו שהתיר השו"ע (יו"ד סי' קנא סי"א, חו"מ סי' רמט ס"ב) בשם התוספתא (ע"ז פ"ג ה"ה) ליתן לו מתנה משום שגם הגוי עשה לו טובה או יעשה לו טובה, ולכך נחשב הדבר למכירה ולא למתנה, וכמו כן הנהג מונית כיון שהתלוה אליו בדרך ושימש אותו בנסיעה נחשב כבר למכירו, והוכיח מתוס' (עירובין סד: ד"ה ולמדנו) שנכרי המתלוה עם יהודי בדרך פעם אחת, הרי הוא כנכרי המכירו והמתנה שנותן לו היא כמכירה ומותרת.

עוד כתב שיש בזה גם מפני דרכי שלום, שיש חשש שאם לא יתנו לו אזי מהיום והלאה לא ירצה לקחת לנסיעה יהודי שומר תורה ומצוות, וכן בעלי המוניות יפרסמו בין חבריהם שיהודי שומר תורה ומצוות אינו נותן טיפ, ויצמח מזה היזק גדול לכלל הציבור.

ובקנין תורה (שו"ת, ח"ז סי' סז) נשאל אם מותר ליתן טיפ לנכרי שעשה אצלו מלאכה, והשיב שאין כלל איסור של נתינת מתנה לגוי כאשר הגוי עבד אצלו, שמכיון שהגוי עשה לו איזה פעולה הרי כל מתנה שיתן לו הוא כתוספת על שכר הפעולה, ומותר ליתן שכר פעולה לגוי וכמו שמותר למכור לו. וכתב, שכמו כן שמע שהגה"ק ר' יואל מסאטמר כשהיה נוסע במונית, היה מצוה שיתנו לנהג תוספת טיפ, ולא חשש בזה לאיסור 'לא תחנם'.

וכן בשרגא המאיר (שו"ת, ח"ז סי' קנה) כתב להתיר ליתן טיפ לפועל נכרי שעבד אצלו, וכתב הטעם, שלא אסרה תורה ליתן לעכו"ם מתנה רק מתנה שבא מישראל מכח טובת לב הישראל לרחם על העכו"ם לעשות לו טובה, אבל במקום שאינו נותן מכח הטוב לב של הישראל, כגון שהוא מכרו או שכנו ויש לו ממנו טובת הנאה, ומסיבה זו נותן לו, אין איסור, וכן בכל מקום שמוכח שאינו נותן מחמת טוב לב ונתינת חן לעכו"ם אלא מחמת שכך הוא מנהג העולם, הדבר מותר.

ובדבר יהושע (שו"ת, ח"ה חו"מ סי' יד) הביא מהמאירי (לעיל כ. ד"ה כבר ידעת) שכל האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלוהות, אין ספק שאף בשאין מכירו מותר ליתן להם מתנה, וכתב להעיר בזה על החזון איש (שביעית סי' כד סק"ג) שכתב שאף שלאיסור יין נסך יש חילוק בין עובד עבודה זרה או אינו עובד, מכל מקום לענין איסור לא תחנם אם יש לו דעות כוזבות אף שאין בהן ע"ז ממש, ואינו מאמין בשלמות באמונת ישראל הרי הוא באיסור לא תחנם, אך בבאר משה (שו"ת, שם סק"ב) כתב שמהבית יוסף (חו"מ סי' רמט ד"ה ומ"ש רבינו) והש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק יח) מוכח, שכל נכרי הרי הוא בכלל איסור לא תחנם, ושלא כדעת המאירי.