נתינת מתנות כהונה לכהנים כשהנותן עומד והכהן יושב, להחזיר מעות פדיון הבן לאב
בגמרא מבואר שכל הקדשים הכהנים רשאים לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה, והטעם הוא משום שנאמר בקדשים (במדבר יח ח) 'נתתים למשחה', ופירוש 'למשחה' הוא לגדולה, ומכאן למדו חכמים שהכהנים אוכלים את הקדשים בדרך גדולה כשם שהמלכים אוכלים. במהר"י ברונא (שו"ת סי' קכב) כתב בשם תוספות שדין 'למשחה' אינו רק בדרך אכילת הקדשים שצריך לאכלם בדרך גדולה כדרך שהמלכים אוכלים אותם, אלא דין הוא בכל מתנות כהונה שעניינם הוא שעל ידם יתגדל ויתחשב הכהן ויהיה לו למשחה ולגדולה (ראה שלמי יוסף חולין עמ' תסט)
ולכן כתב שאבי הבן יעמוד לפני הכהן בזמן שמקיים מצות פדיון הבן, והכהן ישב בדרך חשיבות לקבל מתנת כהונה, שנאמר 'למשחה בהם'. וכן הביא בים של שלמה (קידושין פ"א סי' נד) בשם דרשות מהרי"ל שאבי הבן עומד לפני הכהן, וכתב שיפה כתב, שיעמוד לפניו דרך כבוד, והביא דברי מהר"י ברונא הנזכרים.
והנה כתב בים של שלמה (שם סי' ז) , שמעיקר הדין הפודה את בנו במתנה על מנת להחזיר, דהיינו שנותן חמש סלעים לכהן על מנת שיחזירם לו אחר כך, בנו פדוי, אלא שלכתחילה לא יעשו כן, משום שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות כדי שכולם יתנו לו את מתנות הכהונה שלהם ולא יתנום לכהנים אחרים, ואין הדבר ראוי. וכתב שלפי זה אפילו אם לא התנה עם הכהן שנותן לו את הסלעים על מנת להחזיר, מכל מקום אם הכהן מחזירם לו הרי הוא ככהן המסייע בבית הגרנות. וכן כתב הטור (יו"ד סי' שה) בפירוש וזה לשונו, ואם ירצה הכהן להחזירם לו אחר שקיבל רשאי, ומיהו לא יהא רגיל להחזירם לכל, שלא להפסיד לשאר הכהנים, שמתוך כך יתנו הכל פדיון בכוריהם לו, ולא לכהנים אחרים, אבל מעיקר הדין יכול להחזירם. וכתב היש"ש שעכשיו נהגו הכהנים פרישות בעצמם, ומחזירים החמש סלעים, כיון שאין שייך לומר שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות כדי שיתנו רק לו את המתנות, שהרי כך עושים כל הכהנים. אבל מכל מקום נראה הדבר כביזוי מצוה לאבי הבן ולכהן, כי ראיתי בעיני שמקפידים הבעלים אם הכהן אינו מחזירו, ולכל הפחות מחזירו הכהן לצורך הסעודה שעושים לפדיון הבן, וכתב שמצא בתשובה מהרר"י ז"ל וזה לשונו, יש מרבותינו כתבו, אלו היה ברצוני, לא היה לעשות סעודה אלא לאדם שיש לו סיפק בידו, ויכול לעשות שניהם בריווח, לעשות סעודה ומעות הפדיון בשלמות, ועכשיו הכל עושים סעודה וסבורים שהסעודה עיקר המצוה, ומתוך כך כבד עליהם לתת כל הפדיון משלהם, ומתנה עם הכהן לקבל דבר מועט, ואינם יוצאים ידי חובה.
וכתב בשאילת חמדת צבי (ח"ב סי' ג אות יב) , שלפי דברי מהר"י ברונא הנזכרים, יש להוסיף שמכלל דין 'למשחה' הוא לתת את המתנות בדרך כבוד, ולכן אם נותנים אותם כדי שיחזירם הכהן שאין זה דרך כבוד, מבטלים בזה דין 'למשחה'. והביא שהרה"צ רצ"ה מרימנוב לא היה נותן בחזרה כסף פדיון הבן, והיה עושה מכסף זה מלבושים, ואמר שאין מעות אחרים כשרים אצלו כממון זה שזיכתה התורה לכהן.
והגאון האדר"ת כתב בקונטרס ואלה יעמדו (ישורון ב עמ' קפב) , שלפי דברי מהר"י ברונא יש ללמוד שיושבי ארץ ישראל המקיימים מצות מתנות ופטר חמור וראשית הגז, ודאי ראוי לחשוש ולתת אותם מעומד כשהכהן יושב, בדרך כבוד וגדולה. אמנם לענין תרומות שנותנים לכהנים בזמן הזה, כתב שאולי אין שייך בנתינתם ענין 'למשחה' ואין צריך לתת אותם מעומד כשהכהן יושב, כיון שהם מאבדים אותם ואסור להם לאכלם מחמת טומאתם.
