סגולת עפר מקבר צדיק, מארץ ישראל
בגמרא מובא שעולא אמר על מה שאמר לו רב יהודה משם רב ושמואל, מי יתן לנו מעפרם של רב ושמואל ונמלא עינינו.
וביאר בעל החות יאיר בספרו מר קשישא (ערך מר קשישא), שמצאנו שעפר קברו של רב היה מרפא, כמו שאמרו (סנהדרין מז:) שהיו נוטלים ממנו לרפואת קדחת בת יומה. ואצל שמואל מצאנו שהיו לו קילורין [משחות רפואה] מופלגים להאיר העינים, כמו שהזכירום (שבת קח:) 'קלורין דמר שמואל', לכן חיברם עולא יחד לומר שדבריהם ברים ומאירים עינים, ואפילו עפרורית שלהם כך היא.
ועל דרך זה ביאר בספר חד וחלק (ח"א ערך רב ושמואל, דף מה:) ע"פ המבואר בסנהדרין (שם) שהעפר מקברו של רב מועיל לקדחת, וקדחת מכלה עינים (עיין ויקרא כו טז), ולכן כשהיו מתרפאים ע"י עפר מקברו של רב מהקדחת נרפאו גם העינים, ולכן אמר מי יתן לנו מעפרם של רב ושמואל ונמלא עינינו. והטעם שהזכיר גם את שמואל הוא, משום שלולא דבריו היו אוסרים להשתמש בעפר הקבר לרפואה, כמבואר בסנהדרין (שם) שם שבאו ושאלוהו אם אין איסור בדבר, והוא שהתיר לקחת עפר מהקבר לצורך רפואה משום שקרקע עולם אינה נאסרת, ולכן על ידו ועל ידי רב באה הרפואה לעינים.
סגולת עפר מקבר לרפא קדחת הובא גם במסכת שבת (סז.), עיי"ש מה שהובא באופן עשיית סגולה זו. ובספר סגולות ישראל (מערכת ק אות א) הביא הביא שבספר ספורים נוראים (דף כג) כתב שבעת שהיה חולי קדחת בעיר נעזין היה פשוט ומפורסם בעיר בדוק ומנוסה שמי שנחלה מחולי זה יטול מעפר הקרקע שעל גבו של אדמו"ר רד"ב מליובאוויטש הטמון שם, וצורר העפר בחלוקו, ונתרפא מחולי זה תכף ומיד. וזהו מנפלאות הבורא שגם בגשם העפר יש השתנות למהות רוחני מצד עצמות הטהורים הגנוזים בגשם המקום. וכתב בסגולות ישראל שאין זה חידוש שהרי מבואר כיוצא בזה בסוגיין, ובפרט שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. וע"ע בחת"ס (עה"ת פרשת בהר ד"ה א"נ י"ל מה ענין) שביאר טעם על שהעפר מקברו של רב נהפך לסגולה.
ובספר ענף עץ אבות (לקורות העיר צפת, עמוד סד) כתב, שיהודים נהגו לשלוח לגולה עפר מאדמת קברו של רבי שמעון בר יוחאי, ומלומד גוי מאומות העולם מספר על יהודי מירושלים שהתעשר ממכירת עפר מקברו של רבי שמעון ליהודים באשכנז ובפולין, הוא הגיש לאחד מנכבדי היהודים בעיר ברסלאו בגרמניה קופסה בצורת ספר ובו עפר מר' שמעון וקיבל תמורתם כסף רב. באגרת שנשלחה בשנת תנ"ט אל רבי דוד אופנהיים בגרמניה מודיע הכותב 'יקבל מר ע"י המוביל הלז ג' חתיכות מאבני המקום קדש', דהיינו ציון קבורת רחל וציון קבורת זכריה הכהן הנביא וציון התנא האלקי הרשב"י, זכותם תגן בעדינו ובעד כל עמו ישראל.
והפוסקים דנו אם מותר לקחת עפר מקבר צדיק לצורך סגולה. בשבות יעקב (שו"ת, ח"ג סי' צד) נשאל בדבר מי שיש לו חולי קדחת, ורוצים ליתן לו לרפואה עפר מקבורת מתים, אם יש להתיר ליהנות מעפר הקבר לרפואה זו, כיון שעפר הקבר אסור בהנאה. ובתשובתו חילק בין ב' מינים בעפר הקבר, על פי המבואר בסנהדרין (שם) שקברו של רב היו נוטלים ממנו עפר לרפואת חולי קדחת ביומה הראשון, ובאו וסיפרו כן לשמואל ואמר שמואל שיפה הם עושים לפי שקרקע עולם הוא וקרקע עולם אינה נאסרת, שנאמר (מלכים ב' כג ו) 'וישלך את עפרו לקבר בני העם'. ומשמע מהגמרא שדווקא קרקע עולם אינה נאסרת, אבל אם היתה נאסרת היה אסור ליקח ממנו אפילו לרפואה. ואם כן הדין חלוק, שאם נוטלים מקבר של בנין שנאסר, או מעפר הקבר מהבנין של מעלה שזורקים על המת, שהוא עפר תלוש שלבסוף חיברו ונאסר בהנאה, נראה שאסור ליקח ממנו אפילו לרפואה. אבל מקרקע עולם שסביב הקבר שלא נתלשה כלל מותר לקחת לצורך רפואה. והוסיף שאפילו אם הוא קבר של אדם גדול שמחוייבים בכבודו גם כן מותר לקחת מהעפר שהוא קרקע עולם שלא נאסר בהנאה, ואין בזה משום ביזוי כבודו של הנפטר, שהרי מבואר שם ששמואל לא חשש לכבודו של רב במה שלקחו מעפר הקבר. ועיין גם ב'וילקט יוסף' (שנה יח סי' נח) מה שדן בזה.
ובענין עפר מהקבר עיין עוד בבית יוסף (יו"ד סי' שעו) שכתב בשם הכל בו (סי' קיד) שאחר הקבורה המלוים את המת אומרים לו 'לך בשלום' ונופלין על קברו ונושקים הקבר ועפרו דרך כבוד המת, דוגמת מה שאמרו בסוגייתנו 'מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל ונמלינהו לעיינין'. ובדרכי משה (סי' שעו אות ה) כתב שאין אנחנו נוהגים בזה.
