ספירת יום החמשים של ספירת העומר
בגמרא מובא שרבן יוחנן בן זכאי התווכח עם הצדוקים, והוכיח להם מהפסוקים שאין צריכים למנות את ימי העומר ממחרת השבת כפשוטו, אלא ממחרת הפסח, שהרי כתוב אחד אומר (ויקרא כג טז) 'תספרו חמשים יום', שמשמע שאין קפידא על הימים ואין צריכים להיות שבתות שלמים, וכתוב אחד אומר (שם כג טו) 'שבע שבתות תמימות תהיינה', שמשמע שצריכים להיות שבועות שלמים, הא כיצד, כאן כשחל יום טוב ראשון בשבת ואז מתקיים גם 'שבע שבתות' כפשוטו, כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת, שאז אין שבתות שלימות, וסופרים חמשים יום.
והקשו התוספות (ד"ה כתוב), שהרי אין אנחנו סופרים אלא מ"ט ימים, ולמה נאמר 'תספרו חמשים יום'. ותירצו, שלא בא הכתוב לומר שצריך לספור חמשים יום, אלא שצריך לספור עד יום חמשים, ואין יום חמשים בכלל. ועוד תירצו, שתיבת 'חמשים' אינה על הספירה אלא על ההקרבה הכתובה בכתוב אחר כך, שביום החמשים צריך להקריב קרבן לה'. וכן כתב רבינו בחיי (שם כג טז), וביאר שהכתוב תלה את חג השבועות ביום החמשים דווקא ולא ביום החודש, כיון שהוא כיום טוב אחרון של חג הפסח, וימי העומר הם כספירת העומר.
אך בספר הרוקח (סוף הלכות פסח) כתב, וזו לשונו, 'מיום הביאכם' וגו' צריך לספור מ"ט יום, אבל ביום חמשים אין צריך לספור, שהרי נזכר בברכה ובתפילה. וכתב באור אברהם (תמידין ומוספין פ"ז), שנראה מדבריו שהוא מתרץ באופן אחר את קושיית התוספות, ולדעתו באמת סופרים בפה חמשים יום, אלא שבמ"ט ימי העומר שאין נזכר חג השבועות בברכה ובתפילה, צריך למנות הימים בברכה בפני עצמה, אבל ביום החמשים מקיימים את מצות הספירה במה שמזכירים את חג השבועות בתפילה ובברכת קידוש היום.
ובזה ביאר את דברי המשאת בנימין (שו"ת בסוף הספר סי' ד), שכתב בשם מהר"ש השני, שבליל ראשון של חג השבועות ממתינים לקדש עד הלילה ממש, שאם יקדש קודם הלילה יחסר מעט מהספירה, ונאמר (ויקרא כג טו) 'שבע שבתות תמימות תהיינה'. והביאו המגן אברהם (הקדמה לסי' תצד). ולכאורה לפי דבריהם נמצא שבחג השבועות אין מצוה להוסיף מחול על הקודש, ואינו כשאר שבתות וימים טובים שמצוה להוסיף בהם מחול על הקודש, וכן משמע מדברי שו"ע הרב (שם ס"ב), שכתב שאע"פ שבכל ערבי ימים טובים נוהגים להקדים תפלת ערבית של יום טוב מבעוד יום, מכל מקום בליל שבועות מאחרים להתפלל לאחר צאת הכוכבים, לפי שאם יקדימו ויקבלו קדושת יום טוב בתפילה מבעוד יום, הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה שלפני החג הזה, והתורה אמרה 'שבע שבתות תמימות תהיינה', ומזה הטעם אין לקדש גם כן קידוש היום מבעוד יום אף קודם תפלת ערבית. והדבר צ"ע לכאורה איך בטלה מצות תוספת יום טוב.
אך לפי דברי הרוקח יש לפרש דינו של המשאת בנימין, שכיון שצריך לקיים מצות ספירת העומר של יום חמשים במה שמזכירים את חג השבועות בתפילה ובקידוש, אם כן כשיתפלל מבעוד יום או יקדש מבעוד יום לא יספור את יום החמשים ביומו, ולכן יחסר ב'תמימות תהיינה', כיון שלא יספור את יום החמשים. ואין כוונתו לומר שצריך שיהיו מ"ט ימים שלמים בלי שמקצת מהיום האחרון יתקדש בקדושת חג השבועות, כפשטות דבריו, אלא כוונתו שלא ישלים את מנין יום החמשים. ולפי זה נמצא שיכולים לקבל קדושת תוספת חג השבועות מבעוד יום, ואין בזה חסרון ב'תמימות', אלא שהתפילה והקידוש צריכים להיות משחשכה, כדי שיוכלו לקיים בהם מצוות ספירת יום החמשים.
