ספר תורה שהיה כתוב בו 'קרנת' חסר
בגמרא נתבארה מחלוקת בית שמאי ובית הלל לענין מנין מתנות הדם המעכבים, שהיא תלויה במחלוקת אם יש אם למקרא או למסורת, לפי שג' פעמים נאמר בתורה 'קרנות', ולפי המסורת שנים מהם נכתבו חסרים, ואחד מהם נכתב מלא. וכתב הר"ן בחידושיו (סנהדרין ד. ד"ה קרנת) שמשמע מפורש מסוגיא זו, שלפי הגמרא צריך לכתוב בספר תורה קרנות בוא"ו בפרשת כשבה של חטאת יחיד, והביא שכתבו מקצת מפרשים בשם הר"ר שלמיה, שבספרי תורה שלנו לא כתוב 'קרנות' מלא לא במכתב ולא במסורה, ואם כן הוא צ"ע.
ויש כיוצא בזה, ביום 'כלות' משה (במדבר ז א) שהכתיב מלא, ורבותינו אמרו (במ"ר יב ח) ש'כלת' כתיב, וכן (בראשית כה ו) 'ולבני הפילגשים' מלא, ורבותינו אומרים (ב"ר סא ד) פלגשם חסר, וכתב הרשב"א שהיא מחלוקת של בני ארץ ישראל עם בני בבל שנחלקו במחלוקת שנחלקו בן אשר ובן נפתלי, ובכל מקום שאנו מוצאים מחלוקות בספרים אמרו במסכת סופרים שהולכים אחר הרוב, ע"כ דברי הר"ן.
וכן כתב הרמ"ה שסידר את המסורת המצויה בידינו בכתיבת ספרי תורה בחסירות ויתרות, בספרו מסורת סייג לתורה (אות הקו"ף), שכל המקומות שנאמר בתורה 'קרנת' בזריקת הדם, הוא חסר וא"ו, ובד' מקומות אחרים הוא מלא וא"ו, עיי"ש. ונמצא שאין המסורת שבידינו עולה כדרשה שבגמרא, ובגליון הש"ס לרעק"א (שבת נה:) ציין מקומות רבים שבהם אין נוסח הבבלי כנוסחאות שבספרי תורה שלנו.
ובבאר מים חיים (שו"ת מהר"ש ויטאל סי' כז) דן בענין הנוסחאות שבספרי התורה, וגם בענין מה שהביא הר"ן לענין דרך כתיבת 'כלת' מלא או חסר, וכתב שקבלנו מן הראשונים וכן נוהגים, כי מן התורה חד בתרי בטל [אחד בטל ברוב שנים] והעולם נידון אחר רובו, ולכן כשמוצאים ספר אחד מלא יו"ד ושני ספרים חסרים יו"ד, דוחים האחד מפני השנים ומגיהים האחד, זולת בפתוחות וסתומות שבהם קבע הרמב"ם (ספר תורה פ"ח ה"ד) כל הפתוחות והסתומות על פי ספר התורה של בן אשר, וסומכים בהם על הרמב"ם והבאים אחריו. וזה יובן בכל התורה כולה, זולת במקצת מקומות שמצאנו שהסופרים נשארו במחלוקת בין המדקדקים ולא הובררה הלכה כמי, והעושה כדעה זו יצא והעושה כדעה האחרת יצא. והביא שם בתשובה הרבה שינויי נוסחאות שבין ספרי התורה, והביא שבפרשת נשא אמרו חז"ל (זוהר ח"ב שמות ה:) 'ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן' כלת כתיב, ובספרי תורה שלנו כתוב 'כלות' בוא"ו. ותירץ בשער הגלגולים (הקדמה מ) ש'כלת' כתיב בספר תורה העליון ולא בספר תורה שלנו, והביא שמעשה היה באיש אחד שמצא ספר תורה שכתוב בו כלות בוא"ו, ועשה בו הגהה הלכה למעשה למחוק אות וא"ו ועשה אותה כלת, ואמרו שהיו לו ששה בנים וששה כלות ומתו כולם.
ולענין לצאת ידי חובה בספר תורה הכתוב שלא על פי המנהג, דעת כמה ראשונים שכל מסורת מוסמכת שכתבו על פיה במשך שנים רבות ספרים רבים יש לה מקום, והכותב על פיה ספרו כשר. תשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' רלב), מאירי קידושין (ל.).
וכן כתב בבנין ציון (שו"ת סי' צח), שפשוט שספר תורה שנכתב בו כמו המסורה, שכתבו כל ה'קרנות' חסרים, הרי הוא כשר לכתחילה, שמחלוקת היא בין בעל הדרשה בסוגייתנו לבין בעל המסורה, וההלכה כדעת בעל המסורה. וכתב שאין צריך לומר שבעל המסורה שלנו חולק על בית הלל שדרשו 'קרנת' 'קרנת' 'קרנות', אלא שבעל המסורת סובר שטעמם של בית הלל שסוברים שמתנה אחת מעכבת אינו כמו שמפרש רב הונא מ'קרנות' מלא, אלא למדו כן מדרשה אחרת.
