עגל הנראה כגדול, אם טועים בו
נפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' טו ס"ב), בהמה שילדה, אם ידוע שכלו לו חדשיו מותר מיד ביום שנולד, ואין חוששים שמא נתרסקו אבריו מחבלי הלידה, ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו, אסור משום ספק נפל עד תחילת ליל שמיני. והרשב"א (שו"ת, ח"א סי' רמג) נשאל בקונה גדיים קטנים מן הגוי, אם יכול לסמוך על דברי הגוי שהגדי כבר בן שמונה ימים ויצא מכלל נפל, והשיב, שאין לסמוך על דברי הגוי, שלא מצינו בשום מקום שהוא נאמן להקל מלבד עדות אשה (יבמות קכא:). וכן פסק בשלחן ערוך (שם סי' טו ס"ג).
בתבואות שור (יו"ד שם ס"ק יז) כתב, שהוא הדין בעגלים רכים וטלאים שאין לסמוך על דברי הגוי, רק שמעשה השאלה אצל הרשב"א היה בגדיים ולכן כתב על גדיים, אבל באמת גם בעגלים וטלאים הדין כן, ועל כן שלא כדין עושים הקונים עגלים מהגוים ושוחטים מיד. וכתב עוד, שאף שנראה שהעגל גדול יש לחשוש שהוא עדיין קטן, והביא לכך הוכחה מסוגייתנו, שמבואר שיש עגלים בני שנה שהם בשנתם הראשונה, ונראים כאילו הם כבר בשנתם השניה. וכמו כן יש לחוש בעגלים הנראים כגדולים, שבאמת הם עדיין קטנים מאד ולא עברו עליהם שמונה ימים.
אולם בשו"ע הרב (ח"ו שו"ת, סי' יא) כתב, שמסתבר שיש לחלק ביניהם, שנראה בעליל שגדיים כשהם קטנים אין ההפרש כל כך נראה לעין בין בן פחות משבוע ימים ביום או יומיים, לבין יותר משבוע איזה ימים מועטים, אבל בעגלים יש הפרש יותר ניכר לעין מבגדיים. וגם סברא יש בזה, שגדי בן שנה או בן שנתים קטן הרבה מעגל בן שנה או בן שנתים, ולזאת גם תוספת הגידול של הגדי במשך שבוע, היא פחותה מתוספת הגידול של עגל בן שבוע.
ובראיית התבואות שור מסוגייתנו כתב לבאר, שכוונת הגמרא היא שעגל שהוא כמעט בן שנתים דהיינו שהוא בסוף שנתו שעברו עליו כמעט שנים עשר חודשים, פעמים שהוא נראה כבן שלושה עשר חודשים, שמאחר שהוא כבר בסוף שנתו ניתן לטעות בו בחודש, אבל עגל בתחילת ברייתו ודאי ניכר שהוא בשנתו הראשונה, ואי אפשר לטעות בו ולומר שהוא בשנתו השניה, וכן ניתן להכיר בו אם עברו עליו שמונה ימים או לא. ולמעשה כתב שאין לחשוש להתבואות שור, אך כתב להחמיר בספק השקול.
ובעל האור החיים בספרו פרי תואר (יו"ד שם סק"ד) כתב, שאף הרשב"א לא החמיר אלא בגדיים הניכרים שהם קטנים, וניכרים שהם בפחות משבוע מלידתם שבהם אין לסמוך על הגוי שמעיד שהם כבר בני שמונה ימים, אבל בגדיים שניכר בהם שעבר עליהם שבוע, ודאי נאמן הגוי לומר שאכן כך הוא ויכול לקנותם ולשוחטם מיד ודייק כן מלשון הרשב"א שכתב, כל מקום שאנו חוששין לו שאינו בן שמונה מחמת קטנותו, לא יצאנו מידי ספק באמירת הגוי, משמע שיש מקומות שאין חוששים בהם, והיינו אם ניכר שכבר עברו עליהם ח' ימים.
