עמידה בתפילת שמונה עשרה אם מעכבת בדיעבד
בסוגייתנו התבאר דין ישיבה הפוסלת בהקרבת קרבנות. וכתבו בטור ושולחן ערוך (או"ח סי' צח ס"ד), שכיון שהתפילה היא במקום הקרבן, צריך להזהר שתהיה במעומד, כמו שעבודת הקרבנות היא בעמידה. וכתב הב"ח (ס"א) שאין כוונתם לומר שתקנת חז"ל בתפילה מעומד היא כדי שתהיה כדוגמת העבודה, שהרי בלא טעם זה צריך עמידה בתפילה, כמו שנאמר באברהם (בראשית יט כז) 'אל המקום אשר עמד שם' ומכאן למדנו (ברכות ו:) גם כן קביעות המקום לתפילה, אלא דעתם היא שיכוין האדם בתפילתו בכל הלכותיה שיהיה כדוגמת הקרבן כדי להעלות התפילה למקום שהקרבן עולה.
ובשו"ת בית אב"י (ח"ג סי' כח) צידד לפי טעם זה, שכיון שבעבודת הקרבנות אם ישב פסל את העבודה בדיעבד כמבואר בסוגייתנו, אף לענין תפילה כן הוא, שאם התפלל מיושב לא יצא. ואכן דעת השולחן ערוך (או"ח סי' צד ס"ט) היא כשיטת התוספות (ברכות ל. ד"ה מסמך), שמי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד, ואינו צריך להוסיף בה דבר כדין מי שמתפלל תפילת נדבה שצריך להוסיף בה דבר, כיון שחיוב יש לחזור ולהתפלל אם תפילתו הראשונה לא היתה מעומד אלא יושב או מהלך.
אך במגן אברהם (ס"ק יא) הביא שיש חולקים, וסוברים שאין לחזור ולהתפלל שנית אלא בתורת נדבה, וכתב שאפשר שעל שיטתם סמכו עוברי דרכים שמתפללים כשהם מהלכים מתוך שאנוסים הם שאינם יכולים לעמוד, ואינם נוהגים לחזור ולהתפלל שנית, והוא משום שסומכים על דעה זו שמעיקר הדין אין צריך לחזור ולהתפלל. וכן פסק במשנה ברורה (ס"ק כז) שהסכימו האחרונים שאינו צריך לחזור ולהתפלל שנית, וכן המנהג, שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרים ומתפללים שנית. ומכל מקום הביא במשנה ברורה בשם מגן גבורים, שאם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו, כמבואר בשולחן ערוך (סי' קז ס"ד), ואין צריך לחדש בה דבר, שזה שמתפלל עתה בעמידה הוא כחידוש.
ובדברי הרמב"ם (תפילה פ"ה ה"א) מפורש, שתפילה בעמידה היא מהדברים שצריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן, ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן, אינן מעכבים. וכתבו הט"ז (שם סק"ה) והאליה רבה (סק"י), שחולק הוא על שיטת התוספות והשולחן ערוך הנזכרים, שסוברים שהעמידה מעכבת בתפילה.
