עצה מהתורה
כתב ברש"י (ד"ה זימה), תורה נקראת עצה, שנאמר (ישעיהו כח) 'הפליא עצה הגדיל תושיה' ומשמע שהתורה תשמור עליך.
וכתב מהריק"ש (יו"ד סי' קעט ס"ד) שמותר לפתוח בתורה ולראות פסוק העולה, כי היא חיינו, וכמו שמצינו ביאשיה שעשה מעשה על שמצא ס"ת גלול באותו פסוק, וכן עמא דבר. ובספר טל אורות (סוף ח"ב הערות מר' משה אלגבה) העיר שכבר מבואר בגמרא (חולין צה:) ששמואל בדיק בספרא, והיינו שהיה פותח ספר ורואה מה עולה בידו.
בברכי יוסף (יו"ד שם סק"ו) הביא דברי המהריק"ש, וכתב בשם מדרש ילקוט משלי [ראה תנחומא (יתרו ז)], אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל, וכן בדוד הוא אומר (תהלים קיט טו) 'בפקודך אשיחה'.
והוסיף שראה בקונטרס בכתב ידו של הגאון רבי אליהו הכהן מאיזמיר בעל השבט מוסר שכתב, קבלתי מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו, היו נוטלים חומש או ארבעה ועשרים תנ"ך, והיו פותחים אותו ורואים בראש הדף מה פסוק היה מוצא, וכפי מה שמראה אותו פסוק היו עושים, ונמצא שהיו מתייעצים עם התורה כדת מה לעשות בכל עניניהם, וזה עצמו רומז מאמרם ז"ל [במדרש שם] 'ליטול עצה מן התורה', שמורה היתר לעצמו כך ואין זה בכלל משתמש בתורה.
וכיוצא בזה כתב הגר"ח פאלאג'י בספר רפואה וחיים (פי"ב אות קסז) בשם ליקוטי מוהר"ן, כשרוצה אדם לידע איך להתנהג, יפתח ספר אחד ויבין איך להתנהג.
