פדיון הבן על ידי כהן קטן

מבואר בסוגייתנו, שממה שנאמר (ויקרא ז י) 'וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו', לומדים שדווקא 'איש' שהוא גדול יכול לחלוק בקדשים, ואפילו אם הוא בעל מום, ואין קטן יכול לחלוק, ואפילו אם קטן זה הוא תמים בלא מום. והיינו, שדיני התורה לגבי חלוקת קדשים, לא נאמרו על קטן.

דנו האחרונים מה דין כהן שהוא קטן לענין פדיון הבן, אם אינו יכול ליטול מעות פדיון הבן שהרי קטן הוא, וכשם שנתמעט מחלוקת קדשים כן נתמעט מפדיון הבן, או שלענין פדיון הבן הדין שונה, שאף על פי שאין קטן חולק בקדשים, מכל מקום אפשר לפדות על ידו, ויכול הוא לקבל מעות פדיון הבן.

הגרע"א (הגהות לשו"ע יו"ד סי' שה ס"ג) כתב בשם הפרי חדש בספרו מים חיים (סי' ד), שכהן קטן שהגיע לגיל שאם יתנו לו צרור יזרקנו, ואם יתנו לו אגוז יטלנו [ראה גיטין (סה.) שהוא שיעור הבנה מועטת], יכול לקבל מעות של פדיון הבן. והביא, שבשיורי כנסת הגדולה כתב שכן דעת גדולים, שאפילו כהן קטן יכול ליטול מעות פדיון הבן.

גם הקצות החושן (סי' רמג סק"ד) הביא את דברי הפרי חדש שמועיל לתת לכהן קטן את מעות הפדיון. והוסיף הקצות החושן, שאף על פי שאין זכיה לקטן, מכל מקום הוא זוכה בזה על ידי דעת אחרת מקנה, שמכיון שגדול שיש לו דעת נותן לו את המעות, הרי הוא זוכה בהקנאה זו. אולם הקצות החושן עצמו כתב, שמתנות כהונה אי אפשר להקנות על ידי דעת אחרת מקנה, לפי שהבעלים שהוא המקנה, אין לו שום חלק במתנות כהונה, ויש לו רק טובת הנאה [כלומר שבידו יש את האפשרות לתת לאיזה כהן שירצה], וטובת הנאה אינה נחשבת ממון. ומכיון שאין לו במתנות כהונה כלום, אינו יכול להקנותם לאחר. אולם כתב טעם אחר לכך שכהן קטן יכול לקבל את מעות הפדיון, משום שהתורה הקנתה לכל הכהנים את המתנות כהונה, ואפילו לכהן קטן, והרי זה כמו ירושה שאדם יורש בלי שיעשה קנין [ואפילו קטן יורש]. וכמו כן בפדיון הבן, מכיון שיש חיוב לישראל ליתן לכהן את החמשה סלעים, גם לכהן קטן יש זכיה בזה.

אולם הנתיבות המשפט (שם סק"ח) חלק עליו, וכתב שאין כהן קטן יכול לקבל מעות פדיון הבן, אף שמתנות כהונה יכול הקטן לקבל, וזאת משום ששונה פדיון הבן מכל מתנות כהונה. שבכל מתנות כהונה אין דין על הבעלים ליתן את המתנות לכהן, ומה שאמרה תורה 'ונתן' אינו אלא שהתורה זיכתה לבעלים את הטובת הנאה של המתנות שבידו ליתן לאיזה כהן שירצה, ויכול הנותן אף להפקיר את הטובת הנאה שלו, ואינו מוכרח ליתן לכהן מסוים, ומכיון שאינו חייב ליתנן לכהן מסוים ואף הכהן יכול ליקח בעצמו, אם כן אף כהן קטן יכול ליטול זאת. אך בפדיון הבן אינו יכול להפקיר את הטובת הנאה כי יש עליו שיעבוד נכסים ושיעבוד הגוף (בכורות מח.), ולכן צריך הנותן דווקא להקנותו לכהן, ולפיכך אינו יכול ליתנו לכהן קטן, שהרי אין לקטן יד לקנות. ולפי זה, אם נתן חמשה סלעים לכהן קטן ונאבדו ממנו, לא יצא הנותן ידי חובת נתינה, משום שאין זכיה לקטן, ולא קיבל הקטן כלום. אולם אף על פי כן, אם האכיל את הקטן בסכום של חמשה סלעים לצורך פדיון בנו, יצא ידי חובת פדיון, משום שלא חייבה התורה את הנותן לזכותם לכהן, ובכך שנהנה הכהן מהחמש סלעים נפדה הבן.

החתם סופר (שו"ת, יו"ד סי' רצב) בתחילת דבריו כתב, שכהן קטן יכול לקבל את מעות פדיון הבן, ואף שאין קנין לקטן, מכל מקום יכול הוא לפדות, לפי שבמתנות כהונה לא נאמר 'ונתן בידו' שמזה משמע שצריך יד לקנות, והיינו על ידי גדול שהוא בר קנין, אלא 'נתינה' כתובה בהם, וכיון שנתנו הבעלים לכהן, יקנה הכהן או לא יקנה כיון שנתנו לו יוצאים ידי נתינה. אולם בסוף דבריו כתב, שמאחר ותיקנו הגאונים שבשעת הפדיון הכהן אומר לאב 'במאי בעית טפי' וכו', והיינו שהכהן גם משתתף במעשה הפדייה, ממילא לקטן אין כח להשתתף במעשה הפדיון ולהוציא את הבכור מחיובו, ולכך טוב שיפדהו כהן שהוא גדול.

וכן כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' שה סי"ב), שכהן קטן אינו יכול לקבל את מעות הפדיון, שהרי פרשת פדיון בכור (במדבר יח טו) נכתבה בתוך שאר דיני מתנות כהונה, ומבואר בסוגייתנו שדווקא איש חולק במתנות כהונה ואין קטן חולק, והוא הדין פדיון הבן. ועוד, שלענין תרומה מבואר ביבמות (צט:) שאין חולקין תרומה לכהן קטן בבית הגרנות, משום שאין לו דעת והוא זלזול במצוה. ואם כן הוא הדין בפדיון הבן, אם יפדה על ידי כהן קטן, הרי זה זלזול במצוה בכך שהבן נפדה על ידי קטן שאינו בר דעת כל כך. וגם כלפי הברכות זלזול הוא, שעל מעשה פדייה זה של הקטן, יברך אבי הבן את הברכות. ובפרט, שאם עושים את מצות הפדייה בפני עשרה, הרי זה זלזול גדול יותר, והוא ממש כמו שמצינו לענין חלוקת התרומה בבית הגרנות, שהוא מקום שיש שם הרבה אנשים, ועל זה אמרה הגמרא (יבמות שם) שאין חולקים תרומה לכהן קטן במקום זה שיש בו רבים ומתפרסם הזלזול.

כסברא זו שהוא זלזול לפדות על ידי כהן קטן, כתב גם ביהודה יעלה (שו"ת, ח"א יו"ד סי' שנו). והוסיף, שהוא כמו דברי הים של שלמה (קידושין פ"א סי' ז), שכהנים הנוהגים להחזיר את מעות הפדיון לא יפה הם עושים, משום שהוא ביזוי למצוה.

סברא נוספת כתב בערוך השולחן (שם), שלא יועיל הפדיון על ידי כהן קטן, משום שבמדבר נתנו את כסף הפדיון לאהרן ולבניו, והם היו גדולים, ואם כן אף לדורות יש לנו לומר כן, שהפדייה תיעשה דווקא על ידי כהן שהוא גדול.