קדושת אויר בית הכנסת
בדברי חיים (שו"ת או"ח ח"א סי' ג) דן אם יש קדושה באויר בית הכנסת, ונידון השאלה הוא בבית הכנסת שרצו למעט חלל אוירו כדי לבנות עזרת נשים, שקדושתה פחותה מקדושת בית הכנסת, ואם יש קדושה באויר בית הכנסת והוא קדוש כבית הכנסת אסור למעט קדושתו ולעשות ממנו עזרת נשים, אבל אם אין קדושה באויר בית הכנסת אין איסור בדבר.
וכתב הדברי חיים שלדעת רוב הפוסקים האויר אינו מקודש, ולכן סוברים רוב הפוסקים שמותר להשתמש על גג בית הכנסת, והאריך בזה במהרי"ט (שו"ת ח"ב יו"ד סי' ב).
ואף על פי שאסור להשתמש באויר בית הכנסת בקדושה קלה ומכל שכן בדבר הרשות, כמבואר בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ג) שר' יוחנן היה מקלל את הנשים השוטחות בגדיהן באויר בית המדרש, יש לומר שאין דברי הירושלמי אמורים אלא בדבר בזיון, אבל להוריד האויר מקדושה חמורה לקדושה קלה מותר.
שהאיסור להוריד מקדושה חמורה הוא בדבר שיש בו קדושה, אבל האויר אין בו קדושה אלא ביזוי מצוה בלבד, ולכן מותר לשנותו לדבר קדושה קלה. שכיון שאין בו קדושה אינו נכלל בכלל תשמישי קדושה, שהוא דבר שאין בו ממש ואין משתמשים בו בגופו, ואינו אלא כמו תשמישי מצוה, שזהו החילוק אשר בין תשמישי קדושה שבגופם יש קדושה כיון שמחוברים בעצמם לקדושה, מה שאין כן תשמישי מצוה שאינם מחוברים בגופם לקדושה אלא שקדושת המצוה נעשית על ידם. והאויר אין בו ממש ולכן אין בגופו קדושה, ואינו אלא כתשמישי מצוה, שיש בהם איסור ביזוי בלבד, ולא איסור הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה.
[ומצרף להקל אם יסכימו ז' טובי העיר, וכמבואר במשאת בנימין (שו"ת סי' לג, הביאו במג"א סי' קנג ס"ק לז), שבזמנינו מותר לראשי הקהל ומנהיגיה למכור בית הכנסת של כרכים].
ובערוגת הבשם (שו"ת או"ח סי' כו) הקשה על הדברי חיים מהמבואר בסוגייתנו, שלדעת מי שסובר שביאה לבית המקדש במקצת שמה ביאה, אסור לטמא להכניס את ידיו לעזרה, ואם הכניסן לאויר העזרה חייב על לאו של ביאת טמא למקדש, והרי אינו מכניס את ידיו אלא לאויר, ומוכח מכאן שגם באויר חלה קדושת המקדש. ואם כן הוא הדין לבית הכנסת שגם באוירו יש קדושה, וחלים בו גם איסורי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולא רק דין ביזוי מצוה.
ובישוב שיטת הדברי חיים כתב במקדשי השם (שו"ת ח"ב סי' כד), שבאמת קושיא זו כבר הקשו התוספות (שבועות יז. ד"ה תלה) על הספרים שגורסים בגמרא שם שספק הוא אם אויר עזרה כעזרה, והקשו התוספות מהמבואר בסוגייתנו שטמא שהכניס ידו לפנים חייב משום שביאה במקצת שמה ביאה, משמע שגם האויר התקדש. ומכח קושיא זו דחו גירסא זו בגמרא שם. אך הרדב"ז (שו"ת ח"ב סי' תרצא) נקט שלהלכה ספק הוא אם אויר העזרה התקדש, וסובר שאין הכרע מסוגייתנו שיש קדושה באויר העזרה. ובביאור שיטתו ושיטת הדברי חיים צריך לומר, שזה שאסרה התורה לטמא להכנס למקדש אינו משום שנכנס באויר הקודש, אלא משום שבא על מקום הקרקע והרצפה שהם קדושים. ולדעת הסובר שביאה במקצת שמה ביאה, אם הכניס ידו למקדש הרי הוא חשוב כמו שנכנס בעצמו למקום שיש בו קדושת קרקע ורצפה, ומטעם זה הוא שחייב. ולעולם יש לומר שהאויר אינו קדוש, וכמו שנקט הרדב"ז שבעזרה ספק הוא אם האויר קדוש, וכמו שנקט בדברי חיים שבבית הכנסת אין קדושה באויר. [ויסוד הדברים מבואר בתוספות הרא"ש (שבועות שם), עיי"ש ודוק].
