קציצת הדס ללולב על ידי גוי
באגרות משה (שו"ת, או"ח ח"ד סי' קכד) כתב, שכהיה לחג הסוכות בלובאן [ברוסיה], לא השיגו לחג הסוכות אלא רק הדס אחד משולש, והרבה ראשונים פוסלים הדס אחד, והיה שם גוי אחד שהיו לו בעציץ שאינו נקוב הדסים שיש להם שני עלים על גבי שני עלים [והרמ"א (או"ח סי' תרמו ס"ג) הכשיר סוג הדס כזה], והתיר לומר לגוי לקצוץ הדסים אלו ביום טוב, משום שאין איסור קציצה מעציץ שאינו נקוב אלא מדרבנן. וכתב, שכשאמר כן לפני אביו ואחיו הם פקפקו בזה, לפי שלא היה ברור שאכן העציץ לא היה נקוב, ואף שהעציץ עמד על ספסל בבית, מכל מקום אולי הוא נקוב.
אולם הוא סבר שיש להקל, לפי שאף אם הוא היה נקוב, הרי זה דומה למה שמבואר בתוספות (גיטין כא: ד"ה יצא) שאם תלש מעציץ נקוב והניחו על גבי מקום אחר הרי זה כתלוש, וכמו כן כאן היה העציץ מונח על גבי ספסל והרי זה כתלוש, ואיסורו רק מדרבנן.
והביא שם, שאביו פקפק בזה, מחמת שהיה להם כבר הדס אחד, ויכולים לצאת עמו בדיעבד, וגם ההדסים שקצץ הגוי אינם כשרים לפי כל השיטות לפי שאינם משולשים, וקשה להתיר באופן זה אמירה לגוי ביום טוב. אולם דעתו של האגרות משה היתה שמאחר והתירו חכמים שבות דשבות, יש להתיר כן בכל אופן ואפילו אם רק בא להדר קצת במצוה, ועי"ש שהביא לכך ראיה, וסיים שעדיין צריך עיון.
