שיעור 'לולב שנחלק'
כתב הרמ"א (או"ח סי' תרמט ס"ג) שלכתחלה, מצוה מן המובחר, נוהגין ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל, כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת.
במשנה ברורה (ס"ק יט) ביאר טעם המחמירים שע"י הנענועים רגיל להיות בסופו סדוק כולו.
בט"ז (סק"ד) כתב שאף לדעת המחמירים, אין להחמיר בזה אלא רק אם נחלק כשיעור טפח, והוכיח שוודאי לשיטתם אין הכוונה שנפסל אפילו במיעוט כל שהוא, שהרי אם כן גם בחגירת צפורן יהיה פסול ומדוע לא הזכירוהו בסוגיין בין הדברים שנפסלים בפגימה כזו.
וכיון שפגימה כזו אינה פוסלת, כל שהפגימה בשיעור פחות מטפח אין שום סברא להחמיר, שהרי לגבי פגימות המזבח נחלקו התנאים אם הוא טפח או כזית, אם כן גם בלולב אין סברא לומר שאם נחלק בשיעור פחות מטפח או כזית הלולב פסול.
במשנ"ב (שם) הביא דברי הט"ז, אך הביא שהחיי אדם ביאר בדעת המחמירים, שיש להחמיר אפילו במשהו, על כן סיים המשנ"ב שאם יש לאדם לולב אחר, יותר טוב לברך עליו משום מהיות טוב, אבל מדינא אין לחוש לזה כלל כל זמן שלא נחלק רובו.
